איתי הרמן, המוכר משעשועון הטריוויה הפופולארי “המרדף“, של ערוץ כאן 11, הוא משחקולוג, מפתח אפליקציות וחדרי בריחה, כותב ועורך שעשועונים. הרצאתו של איתי הרמן נערכה במסגרת סדרת ההרצאות: “מה שמזכיר לי“, שיזם ופיתח המרכז למחקר ופיתוח באורט כחלק מעונת סדרות סתיו 2020 בקמפוס אביב – הקמפוס הוירטואלי של אורט.
הסידרה, אשר כללה שלושה מפגשים מקוונים, עסקה במוח האנושי ובזיכרון. שתי הסדנאות הראשונות, אשר הונחו ע”י ד״ר נירה שמעוני-איל ויאיר בן חורין ממרכז המחקר והפיתוח של אורט, עסקו בזיכרון מנקודת המבט של מדעי המוח. המורים והתלמידים שהשתתפו בהרצאות למדו מהו זיכרון ומה קורה כשלומדים משהו חדש, איפה נמצאים הזיכרונות במוחנו וממה הם “עשויים”, מה ההבדל בין הזיכרון האנושי לכרטיס זיכרון דיגיטלי, האם יש אנשים שאף פעם לא שוכחים, ועוד שאלות מעניינות. המשתתפים גם התנסו בעצמם בתרגילים שונים שאיפשרו להם לבדוק את יכולות הזיכרון האישיות שלהם.
את הסדנה השלישית בסדרה הנחה איתי הרמן, ובה הוא שיתף את סיפור חייו השלובים בתולדות שעשועוני הטלוויזיה הגדולים אותם ליווה לאורך חייו. בהמשך המפגש גילה איך כל אחד יכול לשפר את יכולות הלימוד והזיכרון האישיות שלו, ושיתף את התלמידים בטיפים לשיפור הזיכרון ולהצלחה בהתמודדות במצבי מתח ואי ודאות.
מקסים , נראה שהיה מעניים ומיוחד.
מתוך צפיה בתכנית “המירדף”, אני מעריך שיש שם ביום מכוון על מנת להעצים את הדרמה:
לדוגמה, תוכלו לראות שככל והשחקן/ית בחר את הסכום הגבוה מאד שהציע לו הצ’ייסר/ית, השאלות שלו נהיות קשות מאד והסיכוי קלוש מאד. וכאשר הוא בוחר את הסכום הנמוך, השאלות בהתאם.
כמו”כ ישנם סימנים נוספים להעצמת הדרמה של השעשועון “המירדף” – כגון החלפה של שאלות קצרות בארוכות ולהיפך, לפי הצורך בדרמה, כדי להספיק או להחמיץ את הניצחון בשניות האחרונות של תשובות הצ’ייסר. (הסבר: הקראת השאלות לוקחת זמן, וברור שאם נותרו לצ’ייסר 6 שניות ו-2 שאלות, הכל תלוי באורך השאלה).
להערכתי במהלך המשחק יש שליטה (כמובן ממוחשבת) על המהלכים בו, וניתן לשלוט על סוג השאלות בהתאם למגמה שנקבעה מראש, כך שבמידה והבמאי מעוניין שהשחקנים ייצאו עם הכסף, יש באפשרותו לכוון את התוצאה.
אפשר להבין זאת: הרי “המירדף” הוא שעשועון, שמטרתו למשוך את הכמות הגדולה ביותר של צופים. אי אפשר להציג לציבור משחקים רבים רצופים שבהם השחקנים זוכים או מפסידים. צריך תמהיל נכון. (וגם אופי השחקנים מכתיב את התוצ’ הרצויה) הבימאי פשוט עוזר קצת, כדי שהתוצאה תצא המושכת והדרמטית ביותר עבור כלל הצופים.