קהילת רשת אורט ישראל עוצרת נשימתה וממשיכה לקוות. מאז פרוץ האירועים הקשים שפקדו את מדינת ישראל, מלווה אותנו הציפייה הכואבת והמתמדת להשבתם של החטופים כולם, עד האחרון שבהם, רון גוילי. הציפייה הזו איננה רק ידיעה חדשותית, היא נוכחת בלבבות, בכיתות הלימוד, בשיחות המסדרון ובתפילות השקטות. בין החטופים 3 בוגרי אורט, שניים מהם: מתן אנגרסט ונמרוד כהן, חזרו מהשבי חיים וגופתו של השלישי, איתי חן ז"ל, הושבה לקבורה בישראל.
בבתי הספר של אורט, העוסקים יום־יום בחינוך לערכים, למצוינות ולאחדות, השיח הנוקב סביב השבת החטופים מקבל משמעות עמוקה. תלמידות ותלמידים, מורות ומורים, צוותים חינוכיים והורים – כולם שותפים לתחושת האחריות המוסרית והחברתית, ולתקווה שלא מרפה. זו תקווה שמחברת בין דורות, בין קהילות, ובין עשייה חינוכית לבין מציאות לאומית מורכבת.
הציפייה לשובו של רון גוילי מגלמת בתוכה את מהות הערבות ההדדית: ההבנה שכולנו מחוברים, שגורלו של כל אדם הוא עניין של החברה כולה. בתוך מרחבי הלמידה של אורט עולות יוזמות של שיח, כתיבה, יצירה ותפילה – כולן מבקשות לתת מקום לרגש, לכאב וגם לאמונה ביכולת האנושית לשוב ולבחור בחיים.
רשת אורט מחזקת את משפחת החטוף רון גוילי, מחבקת אותה מרחוק ומקרוב ומצטרפת לקריאה הברורה: לא מוותרים על אף אחד. אנו ממשיכים להאמין ולייחל ליום שבו רון גוילי ישוב הביתה בשלום לקבורה בישראל.