באורט גוטמן נתניה קיבלו ב-7.10 את הבשורה המרה כי איתי חן, בוגר ביה”ס, נמצא בין החטופים. מאז הפך ביה”ס למעין חמ”ל לפעילות הסברה והפצת המסר להשבתו יחד עם כל החטופים. הוריו, חגית ורובי ואחיו רועי זכו לחיבוק חם של ממנהלת בית הספר, טל בר מעוז, מצוות בית הספר, ההורים והתלמידים. יחד הם התפללו לחזרתו והפעילו עשרות יוזמות להעלאת המודעות הציבורית לחטיפתו של איתי.
בכניסת בית הספר נתלה שלט עם הכיתוב “אורט גוטמן אוהבים ומחכים לך איתי”. התלמידים והצוות הובילו והתגייסו לעשרות מיזמים לקידום המודעות להשבת החטופים ולחשיפת סיפורו האישי של איתי. תמונות וסרטונים של איתי המספרים על שנותיו באורט גוטמן הפכו לתפאורת ביה”ס ובהשראתן עוצבו כרזות מחאה.
איתי, אזרח ארה”ב, ישראלי בן 19, אוהב כדורסל ששיחק עד לא מזמן ברמה מקצועית, זכור בביה”ס וברשת אורט, כתלמיד מצטיין וערכי וכאחד הפעילים הבולטים ביותר בתנועת המש”צים (מדריכי של”ח צעירים). מנהיג מלידה. חבריו מאורט גוטמן, התאחדו סביב קהילת בית הספר, יזמו וארגנו משחק כדורסל, במטרה להעצים את הקריאה להשבתו של איתי ושל כל החטופים, בו שחקו מול ידוענים, משחק הראווה שודר בערוץ הספורט וזכה לעניין רב בתקשורת. קבוצת המש”צים, שאיתי מהווה מודל לחיקוי לבוגריה, אפתה ומכרה את העוגיות האהובות עליו. עשרות משלחות מביה”ס הגיעו לכיכר החטופים בכדי לחזק את המשפחות ולהשאיר את סיפורו של איתי במודעות.
בתאריך 12.3.2024 התיר צה”ל לפרסום כי איתי נפל בקרבות ה-7.10, וגופתו נחטפה ומוחזקת בעזה. משפחתו החליטה כי לאחר חזרת גופתו, תתקיים הלוויה ושבעה. עם קבלת הידיעה נעצרה כל הפעילות בביה”ס. הצוות החינוכי הפנה מאמציו לעיבוד האבל של התלמידים הצעירים ושל עשרות הבוגרים והתושבים שנהרו לבית הספר, וביקשו בשעה קשה זו להיות ביחד. כמו משפחה. הבוקר שלמחרת נפתח בטקס ושיעורים בכיתות, “כי לא יכול להיות תלמיד בגוטמן שלא יכיר את איתי חן ז”ל.”
ישראלה שטטלר, המחנכת של איתי, סיפרה עליו: “איתי היה תלמיד למופת, הציב לעצמו מטרה לעלות חזרה ל-5 יחידות במתמטיקה והצליח בענק. הוא היה בחור מוביל וחייכן, שהיה פעיל מאוד לאורך שנות הלימודים עם המש”צים, מבחינתו זה היה הדבר וכל בית ספר אורט בנתניה הכיר אותו משם”. היא הוסיפה כי “הצבא היה מטרה חשובה בשבילו והוא התעקש להתגייס לקרבי ולעשות הכי טוב שיכול, בכל התקופה שהיה מוגדר חטוף קיווינו שהוא יחזור, והמוות שלו כואב ועצוב מאוד”.
שלום אני ממש מצטערת ומשתתפת בצער המשפחת חן. אני לא הכרתי את איתי אישית אבל אני יכולה להגיד ממה שאני שמעתי שהוא היה אדם מיוחד במינו ואין להחליפו אני מאחלת לכם שלא תדעו עוד צער. מה שקרה ומתרחש כאן מאז ה7.10 הוא בלתי נתפס! אני מקווה שצה”ל יחזיר בקרוב את גופתו של איתי חן, כדי לעשות באופן מכובד את ההלוויה. אני יודעת שזה כואב מאוד, אבל אני לפחות מקווה שהוא הלך למקום טוב יותר עכשיו. עדיף שהוא ימות ולא ירגיש ממה שעשו לו מאשר שהוא ירגיש ידאג וינסה לברוח אך בצורה כואבת, אבל אני בטוחה שאיתי היה רוצה שאתם תשמחו אפילו שהוא לא איתכם הוא תמיד יראה אתכם שם מלמעלה. אני בטוחה שהוא היה תמיד רוצה לעזור ולחזור עכשיו האומנם יש את הפצע, הוא טרי הוא מדמם והוא כואב אבל אחרי איזשהו זמן תשאר צלקת. אפילו שהצלקת לא מתרפאת זה אומר שאתם תזכרו אותו. שמעתי משפט חכם שאומר: “הזמן לא מרפא הכל אבל הוא רק מלמד אותנו איך לחיות הלאה עם הכאב זה שאתם לא מראים את זה, לא אומר שהוא לא שם” אני מקווה שהכול יהיה בסדר שינוח על משכבו בשלום ותודה שהוא הגן עלינו בגופו ובנפשו אמן שיהיה זכרו ברוך אני משתתפת בצערכם שלא תדעו עוד צער לעולם!!! באהבה גדולה: אליס אוסטרובסקי כיתה ט’7 אורט גוטמן
אליס היקרה,
תודה על השיתוף.
שולחים אליך חיבוק ענקי ואמן ולא נדע עוד צער.