כנס מנהיגות רשת אורט ישראל לשנת תשפ”ד, שהתארח השנה במוזיאון הטבע ע”ש שטיינהרד שבת”א, התקיים בעיצומו של אחד מהאתגרים הגדולים שמדינת ישראל חוותה מאז הקמתה. מלחמת חרבות ברזל והאירועים המטלטלים שחוותה ועדיין חווה החברה הישראלית מאז ה-7.10, העמידה את מערכת החינוך ואנשי החינוך בפני אינספור התמודדויות מורכבות והתאמות נדרשות למציאות חדשה.
הכנס “מנהיגים יחד את אתגרי החינוך”, בו השתתפו צוותי ניהול וניהול פדגוגי מכל בתי הספר של הרשת, ואותו הפיק והוביל צוות אורטוב במנהל לחינוך ותפעול של רשת אורט ישראל בשיתוף מינהלים נוספים ברשת ונציגים מבתי הספר, התמקד בהנחייתה של טל בר מעוז, מנהלת אורט גוטמן בנתניה, באתגרים של מנהיגות חינוכית בתקופת מלחמה בדגש על מפגש עמיתים מחזק והזדמנות לבניית שיתופי פעולה למען חיזוק החוסן ואימוץ שפה חדשה, שמתייחסת לצרכים.
מבחינה אופרטיבית הנחה מנכ”ל הרשת, צבי פלג, כבר בתחילת האירועים, להפנות את מירב המאמצים לשלושה ערוצים עיקריים: חזרה מהירה של תלמידי אורט ברחבי הארץ ללמידה בעיקר של תלמידי אורט שפונו מביתם; קליטת תלמידים מפונים מכל הארץ בבתי הספר של הרשת; ויצירת פעילות הפוגה בחינוך הבלתי פורמלי.
אולם מלחמת חרבות ברזל העמידה בפני מנהלי בתי ספר וצוותי חינוך התמודדות נוספת עם מצב חסר תקדים, של תלמידים ואנשי צוות שחוו אובדן במעגל הקרוב וזקוקים לתמיכה. בנוסף, במרכזים הייעודיים שהקימה הרשת שולבו תלמידים רבים, שפונו מאזור העוטף אשר חוו אובדן וטראומה מתמשכים. מאות אנשי צוות גויסו לחזית והותירו חלל ומחסור אמיתי במשאב אנושי יקר מפז לניהול שגרת למידה ושיגרה חינוכית. ברקע, אובדן הבוגרים שנפלו או נחטפו שרטט את הנושאים עימם היה צורך להתמודד בשטח: אובדן, שכול, הנצחה, מחאה להחזרת החטופים, תמיכה בכוחות הלוחמים ופעולות לחיזוק העורף.
רשת אורט ישראל איבדה עד כה 86 בוגרים ובוגרות באירועי הלחימה וה-7.10, שמות ופנים שהוקרנו במהלך הכנס מאתר הנופלים שהוקם באתר רשת אורט ישראל, למען הנצחתם. במהלך השבועות נאלצה משפחת רשת אורט להתמודד גם עם הבשורה המרה על נפילתו בקרבות בדרום של יוסי הרשקוביץ’ הי”ד, מנהל אורט פלך ספניאן בנים בירושלים. הכנס שנחתם בטקס לזכרו, חשף רק חלק מאישיותו הייחודית כמנהיג ומחנך בעל שיעור קומה שהותיר אחריו מורשת וצוואה חינוכית.
תימורה שירי, סמנכ”ל וראש מנהל מח”ת פתחה את הכנס בדברי חיזוק: “משבר הוא הזדמנות לגלות מנהיגות אמיתית, להשתחרר מהצורך הבסיסי שלנו כמנהלים להיות בשליטה ולהתמקד ביכולת לחזק את ההשפעה. בזמן משבר אנשים חווים אי ודאות, חוסר אונים, חרדה, בהלה, לחץ ובלבול. התפקיד שלנו כמנהלים הוא להרגיע, וליצור מרחב שבו תלמידים וצוותים יכולים לתפקד ולהיות יצרניים… בשעה זו עלינו להתחזק אחד מהשני ולחזק אחד את השניה. עוצמתה של רשת אורט היא ביכולת ליצור שיתופי פעולה נרחבים בתוך הרשת, ולרתום עוצמה זו לביסוס שגרה חינוכית אף בתנאים מורכבים, למען חיזוק החוסן של הצוותים ותלמידינו…תקשורת אפקטיבית ויכולת ליצירת שיתופי פעולה; נוכחות פיזית בשטח; בחינה יומיומית של תמונת המצב וקבלת החלטות ברורות; הפגנת אמפטיה ויכולת הסתגלות לשינויים הם חלק מהיכולת להוביל מנהיגות בכל עת, וביתר שאת בעת משבר”.
תמיר ליאון, אנתרופולוג יישומי, הוזמן להרצות בפני המשתתפים על “היום של עכשיו פוגש את היום של אחרי”, הרצאה שעסקה במלחמת חרבות ברזל כאתגר חינוכי. ליאון, המתמקד במחקריו בתרבות הנוער, חקר ובחן דורות של בני נוער וכיצד הללו מושפעים מהסביבה החיצונית הקיימת בתקופתם: חברתית, פוליטית וטכנולוגית. “בימים של מלחמה, מעניינת היכולת להתבונן על המציאות במבט על, שעושה סדר במציאות סוערת ולא ודאית על עתידה של החברה שלנו. בהרצאה ניסה ליאון לזהות מגמות, להבין מהו שכפול הסטורי, להתייחס לסוגים שונים של מנהיגות, להבין מדוע בני אדם נוטים לגזענות וכיצד תראה החברה שלנו אם רבים מתושביה ישאו נשק אישי. מעל לכל מרחפת שאלת עתידה של החברה הישראלית, בניסיון להבין האם פנינו מועדות לשינוי מהותי בעקבות האירועים שנכפו עלינו: המצוקה הכלכלית יחד עם רמות הכאב הזעם, ההשפלה והשכול, אווירת המלחמה, הנופלים ומתח החטופים, מפוני הדרום והצפון ועמדת העולם כלפינו”.
טל בר מעוז, מנהלת אורט גוטמן בנתניה שיתפה בהתמודדות עם מציאות בה בוגר ביה”ס, איתי חן, נחטף לעזה. איתי חייל סדיר בעל אזרחות אמריקנית שמשרת בשריון, שהה בשבת השחורה בבסיס נחל עוז, יחד עם חבריו לצוות. בשעה 6:30 בבוקר יצר קשר עם משפחתו, עדכן על מתקפת טילים – ונכנס לפעילות מבצעית. במשך ימים היה מוגדר כמנותק קשר עד שהצבא הודיע רשמית למשפחה שאיתי וכמה מחבריו לצוות, חטופים ברצועת עזה. מרגע שבביה”ס התקבלה הבשורה המרה, ביה”ס נרתם להסברה ולהפצת המסר להשבתו יחד עם כל החטופים, כמו גם לחבק את בני משפחתו ולהתפלל לחזרתו. הוריו, חגית ורובי ואחיו רועי זוכים לחיבוק חם של צוות בית הספר, ההורים והתלמידים. בכניסת בית הספר נתלה שלט עם הכיתוב “אורט גוטמן אוהבים ומחכים לך איתי”.
סא”ל במיל’ (סגן אלוף במילואים) לימור גרוס ויסבוך, התגייסה ליחידת דובר צה”ל ושירתה שירות צבאי של כ-20 שנים בתפקידים שונים ביחידה. בתום שירותה הצבאי השתלבה בתכנית הסבת פורשי צה”ל לחינוך, והגיעה ללמד במגמת תקשורת ניו-מדיה, בבית הספר אורט גוטמן בנתניה. לימור, שימשה כממונה על העמדת מידע לציבור מטעם דובר צה”ל – צבא ההגנה לישראל, וזכתה בפרס משרד המשפטים לשקיפות שלטונית. במהלך המלחמה הקימה חמ”ל הסברה וארגנה את העצרת בניו יורק למען החטופים והגיעה להציג בפני המשתתפים את העשייה ואתגרי ההסברה בעת זו בעולם.
בהמשך התקיים פאנל מנהלים בהנחית ורד דברת, מנהלת אורט לבוביץ’ נתניה בו השתתפו מנהלי בתי ספר ששיתפו ודנו באתגרים יוצאי דופן עימם הם מתמודדים בתקופה זו.
עופר זפרני, מנהל אורט דנציגר בקרית שמונה שיתף באתגרים שעימם התמודד הצוות החינוכי בביה”ס ביצירת מענים חינוכיים ל-1684 תלמידי ביה”ס שפונו ל-400 מוקדים שונים. בשלב הראשון הונחו צוותי החינוך להגיע למתחמי הפינוי, לטובת מעקב אחר כל אחד ואחת מתלמידי ומתלמידות אורט שפונו מבתיהם במטרה להעניק להם מענה לימודי מידי: “המאמץ העיקרי של הרשת הופנה לחזרה לשגרת לימודים במידה האפשרית, כל זאת למרות האתגרים הרבים”. בהמשך תלמידי אורט דנציגר בקרית שמונה השתלבו בין היתר בלמידה במרכז שהוקם בשיתוף רשת אורט ומשרד החינוך באוניברסיטת ת”א. תלמידים רבים הוזמנו לפעילות הפוגה באורט דן גורמה ובבתי ספר נוספים ברשת. לאורך השבועות המורכבים הקפידו מנכ”ל הרשת, צבי פלג, חברי הדירקטוריון, מנהלי אזורים וחברי הנהלת הרשת ללוות ולבקר במרכזי הלמידה השונים ובבתי הספר ששילבו בתוכם תלמידים נוספים במטרה לחזק את ידיהם של הצוותים והתלמידים.
דנה מור, מנהלת אורט במעלה בטבריה, שיתפה באתגרים עימם התמודד ביה”ס כבית ספר קולט ששילב בין שורותיו 106 תלמידים מפונים מאורט שלומי ומאורט דנציגר קרית שמונה. מטה הרשת יזם, כחלק מהמאמץ הלאומי ומהסולידריות החברתית, חמ”ל למענה חינוכי עבור המפונים. עשרות בתי ספר נרתמו לסיוע בציוד ובהפעלות וכן בשילוב בני נוער, מפונים הלומדים בימים כתיקונם בכיתות ז’-יב’, בבתיה”ס של הרשת בהם מתקיימים לימודים סדירים, בזום או היברידית, והקרובים למקום שהייתם. בנוסף, במהלך ימי המלחמה, בתי הספר של רשת אורט ישראל הובילו עשרות יוזמות מרחיבות לב למען המפונים מעוטף עזה ומצפון הארץ.
אליקי אלקיבי, מנהלת אורט אדיבי באשקלון, סיפרה על השיגרה החדשה שביה”ס אימץ, כבית ספר הפועל בעיר מטווחת. העיר אשקלון ספגה ירי בשעות שונות לאורך היממה. בין היתר, גם בזמן בו הורים רבים יוצאים לאסוף את הילדים ממוסדות החינוך השונים ובני נוער עושים דרכם לביה”ס ומביה”ס, נשמעו אזעקות וכן היה צורך להתמודד עם מיגבלות מיגון. למידה התנהלה תחת החשש שאין לדעת מתי תהיה אזעקה ואיפה היא תתפוס כל אחד ואחת. החזרה לשגרה וקיום שגרת לימודים במלחמה חשובה לחוסן החברתי של הילדים, אך היא לוותה עם חשש גדול בקרב הורים, תלמידים ואנשי צוות. ביה”ס הפעיל עשרות יוזמות התנדבות לחיזוק וחיבוק הקהילה המקומית, חיזוק הלוחמים, המשפחות השכולות, העלאת המורל והפגת החששות ככל הניתן.
הרב ד”ר שמעיה כרמל, מנהל אולפנית טבריה, רס”ן במיל’ בחטיבה 14 בשריון, גוייס ללחימה בעזה והתמודד עם אתגר ניהול ביה”ס מהחזית. בפאנל שיתף: “הרבה פעמים חושבים שאתה לוקח דברים שעשית בצבא ומיישם באזרחות. אצלי זה הפוך. עקרונות שאני עובד איתם כמנהל בי”ס, אני מביא אל הצבא”.
בתום הפאנל התפזרו המשתתפים לסדנאות בנושאים שונים: חינוך עכשיו – אתגרים ורעיונות; אינסטגרם וטיקטוק בלב הלמידה; שלומות (wellbeing) הצוות והתלמידים; מתמודדים עם אתגרי המלחמה בהייטק ובעולם העסקים. בין לבין השתלבו בסיורים במרחבי המוזיאון, שעיצובם ואופי פעילותו, קשורים באופן ישיר לשמירת טבע, מגוון ביולוגי וקיימות בישראל.
במהלך הסיור במוזיאון נחשפו המנהלים לשלושה מרכזי מחקר יישומי מוכוון-מדיניות, הפועלים בו והמנוהלים במשותף עם רשות הטבע והגנים, המשרד להגנת הסביבה והקרן הקיימת לישראל: מכון דש”א (דמותה של ארץ), המארג (התוכנית הלאומית להערכת מצב הטבע) והמרכז הלאומי לאקולוגיה אקווטית. מרכזים אלה מבצעים סקרים אקולוגיים וניטור במערכות היבשתיות והאקווטיות של ישראל, ומייצרים מסמכי רקע למדיניות בנושא שימור וניהול מקיים של השטחים הפתוחים והמערכות האקולוגיות של ישראל.
בדברי הסיכום שנשא מנכ”ל הרשת, צבי פלג, חידד את חשיבותה של האחדות כמנוע לחזרה לשיגרה: “כמה טוב לחזור לשגרה….מבקש להודות למנהלים ולמורים בתודה ענקית על העמידה בשינויים, בלחצים ובחוויות של הישרדות, תמיכה בפצועים ונפילת הבוגרים: 86 חללים מרשת אורט ומנהל שנפל. כבוד לי להוביל רשת בעלת ערכים. אורט היא רשת של נתינה, אהבת אדם ומחבקת את כל האוכלוסיות בארץ…אני מודה באופן מיוחד לעופר מנהל אורט דנציגר קריית שמונה ולאופיר מנהל אורט שלומי וכן למנהלי אורט בטבריה שקלטו את תלמידיהם…חובתינו כמחנכים היא לא לעבוד רק על הישגים אלא לראות איך אנחנו יכולים לחבק ולאהוב, לזהות את הנפילות של התלמידים, להחזיק אותם ולהרים אותם. תפקידנו להחזיר אותם לשגרה, להיענות לצרכים של בני הנוער שאנחנו אמונים עליהם. וזה לא ייקח שבוע שבועיים…זה בנפשנו…כל מנהל ומנהל באורט צריך לבחון את תוכנית העבודה שלו בחודשיים הקרובים כשלנגד עיננו החזרה לשיגרה והעצמת הנוער ברמת הערכים ואהבת האדם, ללא קשר לדת או מגזר…”
פלג הוסיף: “אין לנו ארץ אחרת ולכן האמונה, הביחד, השליחות ואהבת הארץ הם שמבטיחים את ניצחוננו במאבקנו הצודק. אני מבקש לחזק אתכם ואת בני משפחותיכם, את תלמידי הרשת ובני משפחותיהם ואת כל עם ישראל. אלו השעות לאהבת אדם, לאחדות, לנתינה, לשותפות גורל…עלינו כולנו, להיות חזקים ולחזק אחרים בימים הקשים שאנו עוברים… אני שולח מכאן איחולי רפואה שלמה לפצועים, משתתף בצער משפחות הנופלים-הנרצחים ומתפלל שיוחזרו השבויים לביתם במהרה בריאים ושלמים”.
הצוות המארגן בחר כאמור לסיים את הכנס בטקס מרגש לזיכרו של יוסי הרשקוביץ’ ז”ל, מנהל אורט פלך ספניאן בנים בירושלים. הרשקוביץ’ היה איש חינוך אהוב, נערץ ומעורר השראה, שהותיר אחריו אישה ו-5 ילדים ומאות תלמידים, קולגות וחברים כואבים והמומים. דוקטור דורון לופז, מנהל בית הספר אורט פלך בנים, נשא דברים מרגשים, לצד קטעי נגינה ושירה של הרכב אורטי, כמחווה ליוסי שהפליא לנגן בכינור, בו לקחו חלק אבי חג’ג’ מאורט טכנולוגי קרית גת, ברוך אביבי מאורט צור ערד, והמורה למוזיקה מאורט טכנולוגי קרית גת -אור שושן.
במסר אחרון ומרגש ששלח יוסי מעזה לתלמידיו הוא אמר: “אני קודם כל רוצה להגיד שאני מתגעגע לכולכם, מקווה לראות אתכם בעזרת השם בקרוב. עם ישראל יישאר מאוחד כמו שהוא עכשיו, יש אגרוף ברזל גדול. אני מבקש בקשה אישית – לא להגיד לשון הרע על עם ישראל. לא לחזור על מה שהיה לפני, כלום. אין שמאלנים, אין ימנים, אין חרדים, יש יהודים”.
