הימים הם ימים מורכבים ומרגשים. מדינה שלמה עוצרת נשימתה וממתינה לשובם. עם חתימת הסכם החזרת החטופים, שנרקם במהלך ינואר 2025, נדמה כי מה שחיכינו לו והתפללנו אליו חודשים ארוכים, סוף סוף קורה. התחושות מעורבות ומורכבות. הנפש אינה מוצאת מנוחה. מתח וחרדה, רסיסי תקווה, שמחה לצד דאגה גדולה, עצב תהומי וגם אי וודאות. מי יחזור אלינו חי ובאיזה מצב, ואת מי משאירים מאחור? מתרגשים עם המשפחות שזכו לחבק ולעטוף את אהוביהן, עם אלו שזכו לסגור מעגל, ולא שוכחים את היתר. בליבנו תפילות לבשורות טובות לכול יתר המשפחות.
מחכים לכולם בבית.
תמונה מהרשת; באדיבות המשפחה
תמונה מהרשת; צילום:דובר צה”ל
תלמידי רשת אורט ישראל הצטרפו לקריאה להחזרת השבויים בעשרות יוזמות הזדהות ומחוות להעלאת המודעות להשבתם של כל החטופים. בשבועות שאחרי מלווים בתי הספר של הרשת את המשפחות בקריאה להשבת כל החטופים. הימים הנוקפים להחזקתם של החטופים בשבי, פוגשים את אלפי התלמידות והתלמידות במהלך חופשות החגים והקיץ ושגרת הלימודים. גם במהלך החופשות הובילו רבים מהם עשרות יוזמות בקריאה להשבתם.
מאות ימים ועשרות חודשים חלפו מאז התבשרנו כי יותר מ-200 ישראלים נמצאים בשבי החמאס, ובכך הצטרפו לאורון שאול, הדר גולדין, אברה מנגיסטו והישאם א-סייד שמוחזקים בידי חמאס בשנים האחרונות. משפחות החטופים והנעדרים התבשרו כי יקיריהן ילדים ובני נוער, נשים, חיילות וחיילים, סבתות וסבים, נחטפו ונמצאים בשבי בעזה. בצהרי אותו יום ה-7.10 הכריז רה”מ על פרוץ מלחמת “חרבות ברזל“, בני משפחות החטופים והנעדרים יצאו בקריאה להשבתם. בעקבות מתווי השבתם ופעולות חילוץ של צה”ל הוחזרו לישראל עד כה חטופים בינהם ילדים, בני נוער, אמהות, אבות, נשים, גברים ועובדים זרים.
בשבי נותרו 59 חטופים, ביניהם עשרות שכבר נרצחו ע”י חמאס וגופותיהם עדיין נמצאות בידי ארגון הטרור. החטופים ששוחררו חשפו אותנו לסיפורים הקשים מהשבי. בין החטופים שלושה בוגרי אורט: מתן אנגרסט, איתי חן ז”ל ונמרוד כהן.
לאורך השבועות הארוכים תלמידי אורט בכל הארץ התגייסו להסברה ולמחאה להשבת החטופים, ביניהם גם בוגרי ובוגרות אורט, בעשרות יוזמות ומחוות. הפעילות שולבה בשיגרת ביה”ס והפכה לחלק בלתי נפרד מהחיים בבית הספר. את פתיחת השנה ציינו רבים מבתי הספר בלבוש צהוב, והפרחת בלונים צהובים. במשרדי מטה הרשת, נתלה שלט חוצות ובלובי הבניין כוסתה המעלית בכרזות, כהזדהות עם הקריאה להשבת החטופים, וכן ביניהם שלושת הבנים.
ביום רביעי ה-26.2.2025 התקיימה לוויתם העצובה והמטלטלת של אריאל, כפיר ושירי ביבס. ארונותיהם של השלושה יצאו מראשון לציון לכיוון בית העלמין צוחר שבעוטף עזה, הסמוך לקיבוץ ניר עוז שממנו נחטפו ב–7 באוקטובר. לבקשת המשפחה נערך הטקס במתכונת מצומצמת, אך היא הזמינה את “מי שיבחר לחלוק כבוד וללוות את אהובינו בדרכם האחרונה” לעשות זאת לאורך מסלול הלוויה. המונים הגיעו ללוות את שיירת הרכבים מלווים בדגלים ובשלטים לזכרם, בצמתים השונים. אלפים נוספים, ביניהם תלמידי ועובדי אורט, שנענו לקריאת מנכ”ל אורט, רז פרויליך, יצאו לרחובות עם בלונים צהובים וכתומים ודגלי ישראל, להפגנת כבוד אחרונה ולקריאה להשבת כל החטופים.
באורט גוטמן נתניה קיבלו ב-7.10 את הבשורה המרה כי איתי חן, בוגר ביה”ס, נמצא בין החטופים. מאז הפך ביה”ס למעין חמ”ל לפעילות הסברה ולהפצת המסר להשבתו יחד עם כל החטופים, כמו גם לחבק את בני משפחתו ולהתפלל לחזרתו. הוריו, חגית ורובי ואחיו רועי זכו לחיבוק חם של צוות בית הספר, ההורים והתלמידים.
בכניסת בית הספר נתלה שלט עם הכיתוב “אורט גוטמן אוהבים ומחכים לך איתי”. התלמידים והצוות הובילו עשרות מיזמים לקידום המודעות להשבת החטופים ולחשיפת סיפורו האישי של איתי. תמונות וסרטונים של איתי המספרים על שנותיו באורט גוטמן הפכו לתפאורת ביה”ס ולכרזות מחאה.
איתי אזרח ארה”ב, ישראלי בן 19, אוהב כדורסל ששיחק עד לא מזמן ברמה מקצועית, זכור בביה”ס וברשת אורט, כתלמיד מצטיין וערכי וכאחד הפעילים הבולטים ביותר בתנועת המש”צים (מדריכי של”ח צעירים). מנהיג מלידה. חבריו מאורט גוטמן, התאחדו סביב קהילת בית הספר איתי, יזמו וארגנו משחק כדורסל, במטרה להעצים את הקריאה להשבתו של איתי ושל כל החטופים, בו שחקו מול ידוענים, משחק הראווה שודר בערוץ הספורט וזכה לעניין רב בתקשורת. קבוצת המש”צים אפתה ומכרה את העוגיות האהובות עליו ועשרות משלחות מביה”ס הגיעו לכיכר החטופים בכדי לחזק את המשפחות ולהשאיר את סיפורו של איתי במודעות.
בתאריך 12.3.2024 התיר צה”ל לפרסום כי איתי נפל בקרבות ה-7.10, וגופתו נחטפה ומוחזקת בעזה. משפחתו החליטה כי לאחר חזרת גופתו, תתקיים הלוויה ושבעה. עם קבלת הידיעה נעצרה כל הפעילות בביה”ס. הצוות החינוכי הפנה מאמציו לעיבוד האבל של התלמידים הצעירים ושל עשרות הבוגרים והתושבים שנהרו לבית הספר, וביקשו בשעה קשה זו להיות ביחד. כמו משפחה. הבוקר שלמחרת נפתח בטקס ושיעורים בכיתות, “כי לא יכול להיות תלמיד בגוטמן שלא יכיר את איתי חן ז”ל.”
ישראלה שטטלר, המחנכת של איתי, סיפרה עליו: “איתי היה תלמיד למופת, הציב לעצמו מטרה לעלות חזרה ל-5 יחידות במתמטיקה והצליח בענק. הוא היה בחור מוביל וחייכן, שהיה פעיל מאוד לאורך שנות הלימודים עם המש”צים, מבחינתו זה היה הדבר וכל בית ספר אורט בנתניה הכיר אותו משם”. היא הוסיפה כי “הצבא היה מטרה חשובה בשבילו והוא התעקש להתגייס לקרבי ולעשות הכי טוב שיכול, בכל התקופה שהיה מוגדר חטוף קיווינו שהוא יחזור, והמוות שלו כואב ועצוב מאוד”.
גם בקרית החינוך אורט רחובות התקשו לקבל את הבשורה כי בוגר ביה”ס, נמרוד כהן, על פי הערכות גורמי הצבא, מוחזק בידי מחבלי חמאס. נמרוד, ילד של טבע, טיולים ומשחקי מחשב, נולד וגדל ברחובות. הוא למד בבית הספר רמון ואח”כ המשיך ללמוד בתיכון אורט בעיר, הוא מאוד אוהב לשחק בקובייה הונגרית, לטייל בארץ ובעולם ובמשך כל שנות ילדותו לקח חלק בחוגי הסיירות של קק”ל. “נמרוד הוא ילד של שלום, לעולם לא נכנס לעימותים, תמיד מנסה לפייס בין אנשים ואי אפשר שלא להתחבר אליו. נמרוד הוא ילד שקט ומופנם אבל יש לו עולם פנימי עשיר. הוא תמיד מסתדר עם ילדים, יש באישיות שלו חלק שטותניקי שילדים מאוד מתחברים אליו ובתוך שנייה הוא הופך להיות חלק מהם”.
את יום הולדתו ה-20 ציין נמרוד בשבי. בעירו רחובות נערכה צעדה לציון היום בה לקחו חלק גם תלמידי אורט. רומי, אחותו התאומה של נמרוד, כתבה בפוסט ליום הולדתם: “השנה אני לבד. השנה אין מה לחגוג.”
ויקי כהן, אמו של נמרוד, נפגשה עם תלמידי אורט סיפרה על נמרוד ושיתפה את התחושות הקשות בבוקר שמחת תורה הנורא, ברגע הגילוי שנמרוד בין החטופים, ועל כל מה שהמשפחה עשתה ועושה מאז כדי להחזיר את נמרוד יחד עם שאר החטופים הביתה. ויקי שבחה את הצוות החינוכי ואת ההנהלה ואמרה כי אורט רחובות מהווה בית עבורם והם זוכים לתמיכה רבה מביה״ס. התלמידים היו קשובים וגילו רגישות, שאלו שאלות והביעו תמיכה במשפחה.
מתן אנגרסט, בוגר אורט קרית ביאליק, נחטף ב-7.10 לעזה כשהוא פצוע קשה ומחוסר הכרה. הוא היה בטנק של דניאל פרץ ואיתי חן, בוגר אורט שגופתו נחטפה לרצועה, ואיתם היה גם תומר ליבוביץ, שנפל גם הוא בקרבות. בסרטון שנמצא ע”י חיילי צה”ל בעזה נראה אות חיים ממתן. אימו שיתפה: “בסרטון נראה מתן, הבן שלי, כשהוא מישיר מבט פצוע אל המצלמה.” מאז הבשורה המרה על היחטפו התגייסו תלמידי אורט לעורר מודעות למצבם המסוכן של החטופים בקריאה להשבתם במהרה. הם יזמו הקמת מרחב מריצות צהובות, השתתפו בטקסים עירוניים ובצעדות החטופים. בתקופת לימודיו באורט, מתן בחר להתמקד בפיזיקה וכימיה. הוא היה תלמיד מצטיין וחבר אהוב על כולם. בכיתה י”ב, מתן דיבר על הרצון שלו לשרת בתפקיד משמעותי בצה”ל, מתוך אהבה עמוקה למדינה.
המחנכת של מתן מספרת: “ליוויתי את מתן כמחנכת שלו במשך שלוש שנים. אני יכולה לספר על ילד מקסים, ערכי, איכותי בעל מוטיבציה גבוהה בלימודים ובכל מטרה אחרת שמציב לעצמו. אני יכולה להעיד כי כאשר הוא מחליט ומציב לעצמו מטרה יגיע אליה. מתן היה מחובר לקבוצת חברים קרובים שהכיר עוד בהיותו קטן בקרית ביאליק. הם היו קבוצה מגובשת ביחד גם בכיתה וגם במפגשים חברתיים לאחר בית הספר. כשבועיים לפני החטיפה הוא שלח לי עם קבוצת החברים מהכיתה תמונה שלו איתם שנחקקה בזכרוני שמורה אצלי עד שיחרורו הכוללת ברכה לראש השנה בהיותם חיילים “חג שמח למורה הכי טובה בעולם מתגעגעים אליך”.
אנסטסיה גורבנקו, שחיינית אולימפית ישראלית, סגנית אלופת העולם וחברתו הקרובה של מתן מבית הספר, הקדישה את המדליה למתן. “כשהתחילה המלחמה הייתי בחו”ל, רק אחרי חודש הבינו שהוא חטוף בעזה. ידעתי שזה המעט שאני יכולה לעשות בשבילו, להקדיש לו את המדליה אם אזכה. למדנו ביחד בחטיבת הביניים אורט אפק בקריית-ביאליק, היינו בכיתת ספורט שמחולקת בין שחייה לכדורסל, הוא שיחק בה. היינו כיתה מאוד מגובשת, ממש חבורה. הזוי שהוא בעזה וסובל שם, ושהמדינה לא עושה עם זה כלום”.