בינואר 1961 ניחתה על ראשם של יהודי מרוקו מהלומה מכאיבה, עת בלילה שבין ה-10 ל-11 בינואר, בהפלגתה ה-13 ממפרץ אל-חוסיימה לגיברלטר, טבעה הספינה “אגוז” מול החוף המרוקני והים האכזר הוריד למצולות ארבעים וארבעה מעפילים, ביניהם חמישה אחים מגיל שנתיים ואימם. כל חלומם של יהודי מרוקו היה להעפיל ולעלות לארץ ולמדינת ישראל.
במסגרת פעילות של”ח וידיעת הארץ בקרית החינוך אורט אברט בחצור הגלילית, העוסקת גם בנושאים חברתיים וקהילתיים, הובילו המורים גדי מועטי ודולי עירון בשיתוף הגמלאים והתלמידים, אירוע לציון אסון ספינת אגוז. האירוע מחובר לסיפורה של הקהילה המקומית, שכן תושבי חצור הגלילית קשורים באופן ישיר ועקיף לטרגדיה זו. במרכז הקהילתי ביישוב הוקמה אנדרטה הבנויה מדגם מוקטן של הספינה ולוח הנצחה עם שמות הנספים לציון 50 שנה לטביעת הספינה.
ראש המועצה, שמעון סויסה, נשא נאום מרגש, ומנהלת בית הספר, דורית בטאן, העבירה סקירה היסטורית על יהדות מרוקו ועלייתה ארצה. באירוע השתתף והרצה גם הסופר רפי דהן, סגן ראש עירית פתח תקוה, שהיה פעיל מטעם המוסד בהעפלה הימית, יחד עם ג’אק בוחבוט, המוכר לתלמידי ביה”ס כמורה למכניקה הותיק של ביה”ס. ג’אק לימד באורט מרוקו, עלה לארץ רק בשנות השבעים ומאז הוא מורה באורט חצור הגלילית.
בהרצאתו המרתקת ריגש דהן את המשתתפים בסיפורו האישי וחלקו במפעל קהילתי חשוב זה: “בכבוד מיוחד אני מבקש להוקיר את האירוע החינוכי, קהילתי ולאומי שקיימתם לציון פרק מפואר של ההעפלה ממרוקו לישראל. שמחתי לקחת חלק בסיפור המחתרתי הציוני הנפלא עם הרצאתי. על אירוע נפלא זה נאמר הפסוק “ואין המדרש העיקר אלא המעשה”. ברכות ותודה למנהלת דורית בטאן – מנהיגה חינוכית ניהולית, לגדי – השותף המרכזי, לתלמידים, למחנכים, לאיווט ולקהילה, לראש המועצה על דבריו המרגשים והחשובים ולדולי המורה, המחנכת שהיא דוגמה ומופת במערכת החינוך. למר שלמה אבורמד מפקח תחום של”ח וידיעת הארץ, ולממוקה מנחה בית הספר”.