שירה כלפה, מורה לאנגלית ודיפלומטיה, מחנכת ורכזת מעורבות חברתית באורט יד ליבוביץ בנתניה, רכזת מצטיינת של תכנית חמניות לשנת תשפ”ב, עלתה לארץ בגיל 18 והשתלבה במקצוע ההוראה לפני 10 שנים.
שירה הדוברת 7 שפות, מרכזת בביה”ס את תוכנית חמניות כשנתיים, בהתלהבות רבה עם כל הלב והנשמה. שירה מרגישה שהיא זכתה להיות חלק מרשת אורט אשר קודם כל מקדמת ערכים, משהו שהוא ממש לא מובן מאליו בזמנים בו כל דבר נמדד בציוני בגרויות. בעבודתה מורגשת שליחותה ואהבתה לתלמידיה ואת זיקתה לנושא קבלת השונה בחברה. היא פועלת רבות להעלות את המודעות בבית הספר לקבלת השונה ואף יזמה מעגלי שיח בנושא, תערוכת מסכות, והשתתפה ב”במה ללא מגבלה”, כל זאת תוך שימוש בדרכים יצירתיות לקידום מפגשים בין תלמידיה בתוכנית לבין תלמידי התקשורת איתם היו בקשר השנה.
בתקופת הקורונה הובילה שירה שיח מעגלי על זכויות לאנשים עם מוגבלויות על ידי פעילות מעניינת, בה לקחו חלק 4 כיתות. כל קבוצה ניהלה שיח ודנה בנושא מסוים. אירוע שהתברר כמוצלח מאוד מכיוון במציאות האי ודאות של הקורונה. “היו הרבה הכנות מראש אבל בסופו של דבר זה היה שווה את ההתארגנות כי זה יצא מוצלח מאוד.”
שירה מספרת על מקרה שהשפיע עליה מאוד כאשר תלמידה אשר סובלת מטורט שוחחה עם התלמידים בזום כחלק מפרויקט חמניות: “זה היה מאוד משמעותי בשבילי ואני בטוחה שגם לתלמידים. אף פעם לא פגשתי משהו שסובל מטורט (רק בסרטים) ופתאום ממש לפגוש ולשמוע אותה ב”לייב” היה מאוד חזק”.
שירה משתפת שלוש פעילויות אותן קידמה בהצלחה:
- פעילות בשם- “עושים מקום”- שיח מעגלי בנושא סובלנות וקבלת האחר לרגל שבוע קידום שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות. השתתפו בו 4 כיתות משכבות שונות. אולם ביה”ס חולק לעשרה מעגלים וכן חולקו דפי משימות. כל מעגל היה צריך לעבור משימה משימה. המשימות היו עם תמונה של ברקוד שהתלמידים היו צריכים לסרוק ואז כל אחד צפה בפלאפון שלו בסרטון קצר. לאחר מכן היו שאלות מנחות על הסרטונים השונים כדי ליצור שיח ביניהם. בסופו של דבר כל מעגל היה צריך ליצור תוצר על מנת לעלות את המודעות לזכויות אנשים עם מוגבלויות, כמו סטיקרים, פוסטרים וכו. התגובות היו מעולות, התלמידים מאוד התחברו לקונספט ובנוסף הכירו תלמידים ונחשפו לתלמידים שאולי במצב רגיל לא היו מתקשרים איתם.
- הכנת מסכות לתערוכה בשיתוף תלמידים מהכיתה התקשורתית ביה”ס ותלמידים בפרויקט חמניות. מצד אחד המסכה מסמלת את השונה של כל אחד, את המוגבלות אבל מצד שני זה גם מה שמחבר בין התלמידים. כל אחד רשם מוגבלות שלו מאחורי המסכה כמו: מגיע תמיד באיחור או מפחד מג’וקים וזה בעצם היה המסר: כולנו שונים אך בסופו של דבר שווים.
- כחלק מפרויקט מנהיגות בבית הספר, התלמידים בתכנית חמניות הכינו חדר בריחה שהמטרה היא להרגיש בכל חדר מה זה להיות אדם עם מוגבלות, לדוגמה: שמו משקפיים עם סלוטייפ ככה שמי שהרכיב אותם לא ראה דבר ואז התבקשו לבצע משימות. כשהתלמידים נשאלו מה הם מרגישים הם ענו: שמעכשיו יהיו סובלניים יותר לאנשים עם מוגבלות, כי הם מבינים למה הכל לוקח להם יותר זמן.
שירה מאמינה כי לא צריך לתת לפחד מפני אנשים שונים במיוחד כאלו עם מוגבלות- מקום. גם אם רעיון לא יוצא לפועל בפעם הראשונה, לפעמים דברים לוקחים זמן ובסוף זה יקרה. הכל תלוי באיזה משקפיים אתה מסתכל על העולם והדבר החשוב הוא, כל מה שלומדים צריך ללמד האחרים. תמיד אפשר לבדוק מול צוות בית הספר אם יש למישהו מהם קרוב משפחה שמתמודד עם מוגבלות ומעוניין לבוא לספר על זה מול כמה כיתות. בסופו של דבר זה winwin. מצד אחד מעצימים את התלמיד שמרצה מול כיתה שלמה ומצד שני זה ללא עלות.
שירה משתפת: “אני מאוד מחוברת לאורטוב, במיוחד לצוות המיוחד שתמיד שם כדי לעזור ולקדם את התוכניות בבית הספר. השנה הייתה הפעם ראשונה שהוזמנתי לטקס הכוכבים של אורט כדי לתמוך בתלמידים שזכו השנה מבית הספר שלנו. היו שם הרבה דוכנים ואנשים שהגיעו מכל הארץ. מאוד התרגשתי לראות את כל הדוכנים עם התלמידים ואת כל העשייה של כולם, שמחה להיות חלק מכל העשייה של אורטוב, זכות אמיתית!
