ערן דן גור’ בנם של מרי וראובן היה בוגר מכללת אורט גבעת רם בירושלים.
ערן היה ילד חברותי, כריזמטי וסוחף. הוא ידע להסתדר עם כולם -וכולם אהבו אותו. היצירתיות של ערן הייתה לשם דבר וכך גם כושר הביטוי המצוין שניחן בו. את חג הפורים אהב במיוחד והשקיע בתחפושות מקוריות: פעם התחפש לבובת “אלף” ופעם התחפש עם חברים לאוטובוס שמתפוצץ.
למן היום הראשון במכללת אורט חש שייכות לחבורה שהתגבשה. בין החברים כונה ערן “סאן-רייז” (sunrise), הוא אהב מאוד את חבריו. ואיתם בילה נסע לטיולים גם לפני הגיוס.
עם גיוסו לצה”ל, ב-20.3.2006, החל טירונות שנמשכה כשמונה חודשים. הוא הצטיין ונשלח לקורס מ”כים, מפקדיו תכננו לשבצו בתפקידי הדרכה. אך ערן רצה לחזור לגדוד, ולהיות לוחם קרבי. לחבריו הסביר שהוא רוצה לתת יותר, רוצה לחוש קרב מהו. “אם אשאר בקורס מ”כים, לא יהיה לי מה לספר,” אמר. כאן נאבק לחזור אל גדודו, גדוד “שקד”, ,… לבסוף תוך עקשנות מרובה בקשתו נענתה והוא חזר לפלוגה המבצעית.
חודשיים לאחר חזרתו נכנסה הפלוגה לעזה.
ערן נפל בקרב ברצועת עזה ביום כ”ד באדר א’ תשס”ח (1.3.2008). באותה שבת, בעיצומו של מבצע במבצע “חורף חם” – שערך צה”ל כדי להרחיק חוליות של יורי רקטות לעבר ישראל – היה ערן אמור להישאר בבסיס לתורנות מטבח, אך התעקש לצאת עם חבריו לפעילות, ולתרום את חלקו.
במהלך חילופי אש קשים עם חמושים בג’באליה, רובם משורות החמאס, נהרג ערן מפגיעת טיל אר-פי-ג’י. נגד כוח צה”ל הופעלו גם מטענים וטילי נ”ט. בתקרית אש אחרת באותו יום, באותו מבצע, נהרג גם סמל ראשון דורון אסולין ונפצעו חמישה חיילים נוספים.
ערן היה בן עשרים ואחת בנפלו. הוא נטמן בבית העלמין הצבאי שבהר הרצל בירושלים. הותיר אחריו הורים ושלושה אחים.
על מצבתו של ערן חקקה המשפחה את המילים:
“גיבור של העולם – ילד
עם חיוך של מלאכים”.
יהי זכרו ברוך.