אוכלוסיית הקשישים בישראל ובעולם, חשופה בימים אלו יותר מבשיגרה לסיכון. רבים מהם נמצאים בבידוד ביתי וחווים תחושת בדידות וניכור חברתי מוגברת. בתכנית מועדון גלישה, אותה מוביל צוות אורטוב, נרתמו תלמידי התכנית לעשייה בעבור בני הגיל השלישי.
קבוצת מנהיגות, המונה עשרה בני נוער פועלת בווטסאפ לקידום פעילות בני הנוער מול בני בני הגיל השלישי באמצעים שונים כמו שיחות וידאו עם המבוגרים, החלפת מתכונים ובישול יחד ב ZOOM לקידום כלים דיגטליים שהמבוגרים לא מכירים ויכולים ללמוד! מאות מתלמידי התכנית באורט ברחבי הארץ התגייסו לעשייה.
איתי גבצו, תלמיד אורט בנימינה ופעיל בתכנית מועדון גלישה, משתף: “השיחה בפרוייקט גורמת לוותיקים להרגיש שייכים, גורמת להם להרגיש מעודכנים, שיש להם עם מי לחלוק דברים שמחים או עצובים שעברו עליהם.השיחה עם הוותיקים גרמה לי להרגיש שאני יכול לתרום המון למרות הגיל שלי. אני חושב שזה דבר נפלא שילד בן 14 יכול לעזור למישהו בן או בת 80 שיש לו הרבה יותר חוכמת חיים מלילד. דבר שמאוד עזר לי לנהל את השיחות האלה עם הוותיקים הוא שסבתא שלי היא אחת מהמשתתפים בפרוייקט ולכן היה קשר טוב מאוד עם כולם, ויכולתי להיפתח יותר. לאחר השיחה עם הוותיקים גיליתי שאני מאוד טוב בלהקשיב לאנשים ושאני לא מאבד סבלנות במהירות כמו שחשבתי. הטיפ שלי לניהול שיחה כזו כמו שאני מנהל עם הוותיקים היא שפשוט להיות שם בשביל האדם שאיתו אתה מנהל את השיחה לא לשנות את עצמך בשביל שיחה או משהו פשוט לנסות להיפתח כמה שיותר ולנסות שיפתחו אליך בחזרה”.
דוד, תלמיד אורט אמירים בית שאן, משתף: “שיחת הטלפון עם הותיקים בימים אלו גורמת להם לשמחה כאילו מקבלים תחושה של תקווה ויש אור בקצה המנהרה בקשר למצב הקשה שיש כרגע. אני מרגיש שמח ומשמח. כאילו ,אני יכול לגרום להם להרגיש יותר אופטימים ושמחים וזה היה נחמד לראות שהשיחה שינתה את מצב רוחם. פער הגילאים לא הפריע לי ודיברתי איתם כאילו הם חברים בני גילי וככה הצלחתי לשבור את המרחק ולהיות אתם בקשר יותר מעמיק. גיליתי על עצמי שאני יכול להיות לפעמים מאוד תורם לסביבה בכל הדרגות וסוגי הגילאים והאישיות השונה של כל אחד מאנשי הזולת. הטיפ שלי לבני הנוער זה לא להתבייש להרים טלפון לותיקים ולקחת זאת כמשהו שובר שגרה ולדעת שאתה עושה משהו טוב בשביל מישהו”.
אוריין, תלמיד חט”ב אורט שטקליס בנתניה, משתף: “בתחילת כיתה ח׳ כששמעתי על לחנוך את קבוצת הגיל הגבוהה בכנות, לא כל כך התחברתי לרעיון משום שאין לי שום הסמכה כיצד לעבוד איתם ודי פחדתי מהרעיון. אני זכיתי לחנוך את הלן, כשהלן הגיעה בפעם הראשונה למפגש חיוכה האיר את החדר ומייד מרח גם על פניי חיוך מאוזן לאוזן. זאת כבר שנה שנייה שלי בתוכנית, אני והלן התחברנו והיא כמו הסבתא השנייה שלי. היא מספרת לי סיפורים, נותנת לי טיפים בחיים ״ובתמורה״ אני מלמד אותה להשתמש באמצעיים טכנולוגיים, קשר בין דורי של ממש.! אני והלן שומרים על קשר רצוף(במיוחד בתקופה הקשה הזאת) ומשתדלים לדבר מינימום פעמיים, בשבוע אם לא יותר ואני יכול להגיד לך ששנינו מחכים בקוצר רוח לשיחה בינינו”.