יום המאבק הבינלאומי באלימות נגד נשים חל ב-25 בנובמבר, מתקיים זו השנה השניה בישראל בפעם בצל אירועי מלחמה כואבת ומדממת. היום שנקבע על ידי האו”ם במטרה להעלות את המודעות לכך שנשים בעולם נתונות למקרים של אלימות פיזית, נפשית, מינית וכלכלית בבתיהן ומחוצה להם, מבקש לתת הד ציבורי לתופעה ולהדגיש כי אלימות נגד נשים היא הפרה של זכויות אדם בסיסיות ותוצאה של אפליה ושל חוסר השוויון שעדיין נפוץ בין נשים וגברים.
משום מטרות ברורות אלו, בלטה השתיקה לנעשה באירועי ה-7.10. ארגוני הנשים של האו”ם, וארגוני נשים בינלאומיים בחרו שלא לגנות את הרציחות, מעשי האונס והתקיפה המינית ההמונית שבוצעו בשבת השביעי באוקטובר, בנשים ונערות ישראליות. בימים בהם אנו כואבים על לכתם של הנופלים והנופלות ומתפללים להחלמת הפצועים ושובם של החטופים והחטופות, מצטברות ראיות קשות על מימדי הפשעים שבוצעו נגד נשים ישראליות. חטופות ששבו מהשבי, שיתפו באומץ רב עדויות על אלימות, התעללות ופגיעות מיניות שחוו. אולם רק בחודש מרץ, כחצי שנה לאחר האירועים, נשלח צוות מהאו”ם לחקור את הנושא והצהיר כי יש הוכחות לכך שנעשה שימוש באלימות מינית במהלך המתקפה ב-7 באוקטובר. כמו כן, הדוח מאשר כי חטופות וחטופים בשבי חמאס בעזה עברו אלימות מינית וישנה סברה כי זו עדיין מתרחשת. ממצאי הדוח מצביעים על קיומן של פגיעות מיניות במסגרת המתקפה עצמה, כלפי נשים.
לצד זאת נדמה כי המלחמה דחקה את הדיון המהותי באלימות כלפי נשים לשוליים. מנכלי”ת שדולת הנשים, טל הוכמן שיתפה בראיון ל-ynet: “כשבוחנים את הנושא, ניתן לראות שמקרי הרצח השנה קצת שונים. יותר מקרים של נשים שנרצחו על רקע של סכסוכים בין עבריינים, משהו שפחות ראינו בעבר. במקרים האלה או שהן היעד בעצמן, כחלק מהסכסוך, או שהרוצחים ניסו לכוון אל בן משפחה והן נרצחו. רוב המקרים הללו, אינם מפוענחים על-ידי המשטרה, והרוצחים ממשיכים להסתובב באין מפריע… אנחנו יודעים שהרבה נשים שנמצאות באלימות פחות רוצות לדבר ופחות רוצות לפנות לגורמי סיוע עכשיו, כי הן מרגישות ש’זה לא הזמן לפרק משפחות’ ו’לא הזמן לעשות שינוי דרמטי. המשמעות היא שהרבה יותר נשים נפגעות כיום בבית שלהן, בלי שיש לזה באמת קשב ומענה”.
מדוח מדאיג של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שהתפרסם לרגל יום המאבק הבין-לאומי למניעת אלימות נגד נשים לשנה זו, עולה כי יותר מחצי מיליון נשים בישראל נפגעו מעבירת אלימות או איום באלימות בשנת 2023 – 32 מהן נרצחו.
רבות דובר על השנה האחרונה בה הפגינה החברה הישראלית ערבות הדדית וחוסן חברתי בלתי רגיל. אך נדמה שעובדות אלו אינן משקפות את המצב של מקרי האלימות כנגד נשים לסוגיה ומקרי רצח נשים, מעל מחצית מהן בחברה הערבית, שקרו השנה. בבתי הספר של רשת אורט ציינו את היום במפגשים עם נשים שחוו אלימות והצליחו לצאת ממעגל האלימות, כמו גם מפגשי הכנה והסברה לצוותים החינוכיים וכן לתלמידים. שיעורי חינוך הוקדשו לנושא ועודדו דיאלוג ודיונים על הדרכים בהן ניתן לצמצם את התופעה ועל האחריות האישית והחברתית בהשתתפות במאבק נגדהוכן חולקו עלונים להגברת המודעות.
באורט קרית ביאליק נפגשה שירה איסאקוב עם תלמידים. שירה ניצלה מנסיון רצח על ידי בעלה לשעבר ובגבורה רבה, שיתפה בהרצאה בנורות אדומות שבדיעבד היו שם, בדילמות שחוותה בזוגיות עם בן זוגה ובאירוע ששינה את חייה: “בחרתי בחיים! השליחות שלי היא להפיץ את הסיפור שלי לכמה שיותר אנשים כדי למנוע מקרים נוספים כאלו בעתיד”.
באורט בית הערבה בירושלים התקיימה הרצאה מטעם פורום מיכל סלה, אודות סיפורה האישי של מיכל סלה ז”ל, פעילה חברתית ועובדת סוציאלית שנרצחה בידי בעלה. ירדן פריימן, גיסה של מיכל ז”ל, המגדל את בתה התינוקת, ביחד עם אשתו ליאת, אחותה של מיכל ז”ל, הם ממייסדי פורום מיכל סלה והם שוחחו עם התלמידים על אחריות חברתית וזיהוי סימנים, ניפוץ מיתוסים על אלימות בזוגיות ובמקומם של גברים בתוך המאבק.
באורט אורנית הובילו חברי מועצת התלמידים מכירת עוגות מעשה ידיהם של חברי המועצה. הרווחים נתרמו לעמותת ״אישה לאישה״. בנוסף לכך, התקיים הפנינג איסוף בגדים, משחקים, וספרים, כתרומה למקלטי נשים. תלמידי מגמת אומנות בביה”ס הקימו תערוכת יצירות בנושא.
תלמידי אורט אמירים בית שאן השתתפו בעצרת תמיכה במאבק באלימות נגד נשים. הם ענדו סיכות אדומות, הכינו כרזות וקיימו מעגלי שיח בנושא כשבסופם העלו סטורי ברשתות החברתיות.
באורט רוגוזין מגדל העמק התקיימה סדרת שיעורי חינוך בנושא, וכן נעשו עבודות חקר קבוצתיות ואישיות. תלמידי כיתה י”א הקימו מייצגים חזותיים ומייצגי וידיאו וכן שידרו רצף סרטוני הסברה שהוכנו ע”י התלמידים.
באורט אדיבי באשקלון התקיימו שעות מחנך שעסקו בהעלאת המודעות בקרב התלמידים. תלמידי כיתה י’ במגמת תקשוב ויישומים גרפיים יצרו סטיקרים וכרזות העוסקים בתופעה המדאיגה ומסדרונות ביה”ס הפכו לקירות מדברים.