בערב שבת 10.11.2023 התבשרה משפחת אורט ישראל על נפילתו של יוסי הרשקוביץ’ הי”ד, מנהל אורט פלך ספניאן בנים בירושלים, בקרבות הלחימה בעזה. יוסי, גוייס למילואים אל גדוד 697 בחטיבה 551 (עוצבת חצי האש) והיה חלק מכוח שנפל בעת פעילות מנהרות מבצעית בעזה יחד עם עוד שלושה לוחמים מיחידתו, אחד מהם קצין.
יוסי היה איש חינוך נערץ ומעורר השראה, שהותיר אחריו אישה ו-5 ילדים ומאות תלמידים כואבים והמומים. במסר אחרון ומרגש ששלח מעזה לתלמידיו הוא אמר: “אני קודם כל רוצה להגיד שאני מתגעגע לכולכם, מקווה לראות אתכם בעזרת השם בקרוב. עם ישראל יישאר מאוחד כמו שהוא עכשיו, יש אגרוף ברזל גדול. אני מבקש בקשה אישית – לא להגיד לשון הרע על עם ישראל. לא לחזור על מה שהיה לפני, כלום. אין שמאלנים, אין ימנים, אין חרדים, יש יהודים”.
במטה אורט ובבתי הספר ברשת, התקבלה הידיעה בהלם ובכאב עצום. בהלוויתו השתתפו אלפים. לצד המשפחה צעדו והספידו את עשייתו ומורשתו של האדם המיוחד שהיה: תלמידים, אנשי חינוך, קולגות, אנשי צבא וביטחון, חברי מטה אורט, חברי כנסת, ושרי ממשלה. כולם התקבצו סביבו לחבק אותו ואת בני משפחתו, בדרכו האחרונה.
ההספדים שפלחו את הלב, ייצגו את הקשת המגוונת של האנשים שקיבץ סביבו ונגע בהם בחייו וגם במותו. האב יעקב, שהספיד את היהלום שבכתר; המפקד, שהספיד את הטוב שבטובים; הבן, שהספיד את האב הטוב בעולם; הבנות שסיפרו על אבא מיוחד במינו; החבר שדיבר על חבר אמת בעל לב זהב; השותף לעשייה החינוכית, שסיפר על קשר בגובה העיניים עם תלמידיו אותם כיוון לגובה השמיים. כל אחד ואחת מהם משלב את חלומו של יוסי לאחדות ולאהבת חינם, כחלק מצוואה שהשאיר אחריו עבורנו.
ואכן, יוסי השאיר חותם בלתי נשכח על תלמידיו וחבריו לעשייה החינוכית ברשת אורט. עשרות יוזמות להנצחת זיכרו ומורשתו נרקמו ע”י תלמידי הרשת, שנחשפו לפועלו החינוכי. הוקמו מיזמים לעילוי נשמתו ולהנצחתו ולסיפורו האישי מעורר ההשראה ותלמידו, חתן פרס התנ”ך העולמי לשנת תשפ”ד הקדיש את הזכיה לזיכרו ולא שכח להצטייד בספר התנ״ך שהעניק לו מנהלו האהוב לאחר שנכשל בשלבי התחרות בשנה הקודמת.
שנת הלימודים תשפ”ה נפתחה עם מנהל חדש בביה”ס. דורון לופז, ניהל בעבר את החטיבה העליונה של בית הספר. דורון, שנכנס לתפקיד הרשמי ב-1 בספטמבר, הוא בעל ניסיון חינוכי עשיר ונרחב, והוא זה שהחליף את יוסי כבר באוקטובר 2023, עם גיוסו למילואים. “יוסי הודיע לי שהוא מגויס למילואים, ולאחר מכן נכנסתי למלא את מקומו בבית הספר”, מספר דורון. “לאחר חודש של לחימה קיבלנו את ההודעה שיוסי נפל בעזה. זה היה מהלך כואב ומורכב לבשר למורים, לתלמידים ולכל הקהילה על נפילתו. מנגד, היה מרגש לראות את העוצמות של הצוות החינוכי שהגיעו לבית הספר למחרת הלוויה, והציעו יחד עם התלמידים יוזמות מדהימות, להנציח את זכרו. אם זה כתיבת ספר תורה לזכרו, להדפיס משפטים שלו על חולצות ולחלק, ועוד יוזמות שימשיכו את המורשת שלו. זו באמת זכות להיות חלק מקהילה כזו עם כל כך הרבה עוצמות”.