מעל 300 ימים חלפו מאז התבשרנו כי יותר מ-200 ישראלים נמצאים בשבי החמאס, ובכך הצטרפו לאורון שאול, הדר גולדין, אברה מנגיסטו והישאם א-סייד שמוחזקים בידי חמאס בשנים האחרונות.
משפחות החטופים והנעדרים התבשרו כי יקיריהן ילדים ובני נוער, נשים, חיילות וחיילים, סבתות וסבים, נחטפו ונמצאים בשבי בעזה. בצהרי אותו יום ה-7.10 הכריז רה”מ על פרוץ מלחמת “חרבות ברזל“, בני משפחות החטופים והנעדרים יצאו בקריאה להשבתם.
בבירות העולם נערכו שולחנות שבת ארוכים עם כיסאות ריקים הממתינים לחזרת השבויים, משבי חמאס. מיצבים הוקמו לזכר החטופים והנעדרים. עשרות אחרים ענדו סרט צהוב שהוא סמל להזדהות עם שבויים, סולידריות עם לוחמים ותפילה לשובם בשלום.
בעקבות מתווה השבתם ופעולות חילוץ של צה”ל הוחזרו לישראל חטופים בינהם ילדים, בני נוער, אמהות, נשים מבוגרות ועובדים זרים. בשבי נותרו 115 חטופים, ביניהם עשרות שכבר נרצחו בשבי חמאס וגופותיהם עדיין נמצאות בידי ארגון הטרור. החטופים ששוחררו חשפו אותנו לסיפורים הקשים מהשבי.
לאורך השבועות הארוכים תלמידי אורט בכל הארץ התגייסו להסברה ולמחאה להשבת החטופים, ביניהם גם בוגרי ובוגרות אורט, בעשרות יוזמות ומחוות. הפעילות שולבה בשיגרת ביה”ס והפכה לחלק בלתי נפרד מהחיים בבית הספר.
ביום המאה והמאתיים לשבי החטופים, הצטרפו תלמידי רשת אורט ישראל לקריאה להחזרת השבויים בעשרות יוזמות הזדהות ומחוות להעלאת המודעות להשבתם של כל החטופים. בשבועות שאחרי מלווים בתי הספר של הרשת את המשפחות בקריאה להשבת כל החטופים. יום ה-300 להחזקתם של החטופים בשבי, פגש את אלפי התלמידות והתלמידות בבמהלך חופשת הקיץ. גם במהלך החופשה הובילו רבים מהם עשרות יוזמות בקריאה להשבתם.
בעיצומם של האירועים הקשים בשבת השחורה, נחטף כפיר ביבס לרצועת עזה, בהיותו בן 9 חודשים בלבד. רגע החטיפה של שירי ביבס ושני ילדיה האדמוניים, אריאל בן הארבע וכפיר בן תשעת החודשים, תועד והופץ על ידי החוטפים והפך לאחד מהרגעים המזעזעים שנחקקו בלבנו. גם אב המשפחה, ירדן, נחטף לעומק הרצועה.
סמוך לציון יום המאה צויין גם יום הולדתו של כפיר הקטן, לו מלאו שנה, כשהוא מוחזק מעל 100 ימים בשבי החמאס. בבתי הספר של רשת אורט ישראל שנצבעו בכתום, חגגו לכפיר את יום הולדתו הראשון בעשרות מחוות ומיצגים בקריאה ובתפילה להשבתו ולהשבת כל החטופים במהרה ובשלום. ימי הולדת של כל אחד ואחת מהשבויים צויינו בעצב במיזמים וקריאות להשבתם.
באורט גוטמן נתניה קיבלו ב-7.10 את הבשורה המרה כי איתי חן, בוגר ביה”ס, נמצא בין החטופים. מאז הפך ביה”ס למעין חמ”ל לפעילות הסברה ולהפצת המסר להשבתו יחד עם כל החטופים, כמו גם לחבק את בני משפחתו ולהתפלל לחזרתו. הוריו, חגית ורובי ואחיו רועי זכו לחיבוק חם של צוות בית הספר, ההורים והתלמידים.
בכניסת בית הספר נתלה שלט עם הכיתוב “אורט גוטמן אוהבים ומחכים לך איתי”. התלמידים והצוות הובילו עשרות מיזמים לקידום המודעות להשבת החטופים ולחשיפת סיפורו האישי של איתי. תמונות וסרטונים של איתי המספרים על שנותיו באורט גוטמן הפכו לתפאורת ביה”ס ולכרזות מחאה.
איתי אזרח ארה”ב, ישראלי בן 19, אוהב כדורסל ששיחק עד לא מזמן ברמה מקצועית, זכור בביה”ס וברשת אורט, כתלמיד מצטיין וערכי וכאחד הפעילים הבולטים ביותר בתנועת המש”צים (מדריכי של”ח צעירים). מנהיג מלידה. חבריו מאורט גוטמן, התאחדו סביב קהילת בית הספר איתי, יזמו וארגנו משחק כדורסל, במטרה להעצים את הקריאה להשבתו של איתי ושל כל החטופים, בו שחקו מול ידוענים, משחק הראווה שודר בערוץ הספורט וזכה לעניין רב בתקשורת. קבוצת המש”צים אפתה ומכרה את העוגיות האהובות עליו ועשרות משלחות מביה”ס הגיעו לכיכר החטופים בכדי לחזק את המשפחות ולהשאיר את סיפורו של איתי במודעות.
בתאריך 12.3.2024 התיר צה”ל לפרסום כי איתי נפל בקרבות ה-7.10, וגופתו נחטפה ומוחזקת בעזה. משפחתו החליטה כי לאחר חזרת גופתו, תתקיים הלוויה ושבעה. עם קבלת הידיעה נעצרה כל הפעילות בביה”ס. הצוות החינוכי הפנה מאמציו לעיבוד האבל של התלמידים הצעירים ושל עשרות הבוגרים והתושבים שנהרו לבית הספר, וביקשו בשעה קשה זו להיות ביחד. כמו משפחה. הבוקר שלמחרת נפתח בטקס ושיעורים בכיתות, “כי לא יכול להיות תלמיד בגוטמן שלא יכיר את איתי חן ז”ל.”
ישראלה שטטלר, המחנכת של איתי, סיפרה עליו: “איתי היה תלמיד למופת, הציב לעצמו מטרה לעלות חזרה ל-5 יחידות במתמטיקה והצליח בענק. הוא היה בחור מוביל וחייכן, שהיה פעיל מאוד לאורך שנות הלימודים עם המש”צים, מבחינתו זה היה הדבר וכל בית ספר אורט בנתניה הכיר אותו משם”. היא הוסיפה כי “הצבא היה מטרה חשובה בשבילו והוא התעקש להתגייס לקרבי ולעשות הכי טוב שיכול, בכל התקופה שהיה מוגדר חטוף קיווינו שהוא יחזור, והמוות שלו כואב ועצוב מאוד”.
גם בקרית החינוך אורט רחובות התקשו לקבל את הבשורה כי בוגר ביה”ס, נמרוד כהן, על פי הערכות גורמי הצבא, מוחזק בידי מחבלי חמאס. נמרוד, ילד של טבע, טיולים ומשחקי מחשב, נולד וגדל ברחובות. הוא למד בבית הספר רמון ואח”כ המשיך ללמוד בתיכון אורט בעיר, הוא מאוד אוהב לשחק בקובייה הונגרית, לטייל בארץ ובעולם ובמשך כל שנות ילדותו לקח חלק בחוגי הסיירות של קק”ל. “נמרוד הוא ילד של שלום, לעולם לא נכנס לעימותים, תמיד מנסה לפייס בין אנשים ואי אפשר שלא להתחבר אליו. נמרוד הוא ילד שקט ומופנם אבל יש לו עולם פנימי עשיר. הוא תמיד מסתדר עם ילדים, יש באישיות שלו חלק שטותניקי שילדים מאוד מתחברים אליו ובתוך שנייה הוא הופך להיות חלק מהם”.
את יום הולדתו ה-20 ציין נמרוד בשבי. בעירו רחובות נערכה צעדה לציון היום בה לקחו חלק גם תלמידי אורט. רומי, אחותו התאומה של נמרוד, כתבה בפוסט ליום הולדתם: “השנה אני לבד. השנה אין מה לחגוג.”
מתן אנגרסט, בוגר אורט קרית ביאליק, נחטף ב-7.10 לעזה כשהוא פצוע קשה ומחוסר הכרה. הוא היה בטנק של דניאל פרץ ואיתי חן, בוגר אורט שגופתו נחטפה לרצועה, ואיתם היה גם תומר ליבוביץ, שנפל גם הוא בקרבות. בסרטון שנמצא ע”י חיילי צה”ל בעזה נראה אות חיים ממתן. אימו שיתפה: “בסרטון נראה מתן, הבן שלי, כשהוא מישיר מבט פצוע אל המצלמה.” מאז הבשורה המרה על היחטפו התגייסו תלמידי אורט לעורר מודעות למצבם המסוכן של החטופים בקריאה להשבתם במהרה. הם יזמו הקמת מרחב מריצות צהובות, השתתפו בטקסים עירוניים ובצעדות החטופים. אנסטסיה גורבנקו, שחיינית אולימפית ישראלית, סגנית אלופת העולם וחברתו הקרובה של מתן מבית הספר, הקדישה את המדליה למתן. “כשהתחילה המלחמה הייתי בחו”ל, רק אחרי חודש הבינו שהוא חטוף בעזה. ידעתי שזה המעט שאני יכולה לעשות בשבילו, להקדיש לו את המדליה אם אזכה. למדנו ביחד בחטיבת הביניים אורט אפק בקריית-ביאליק, היינו בכיתת ספורט שמחולקת בין שחייה לכדורסל, הוא שיחק בה. היינו כיתה מאוד מגובשת, ממש חבורה. הזוי שהוא בעזה וסובל שם, ושהמדינה לא עושה עם זה כלום”.
ביום הילד הבין-לאומי או בשמו הנוסף יום זכויות הילד, יצאו תלמידי אורט לקדם את המודעות לחטיפתם של ילדים ובני נוער ע”י החמאס. על רקע מציאות עגומה בה מוחזקים ילדים ובני נוער ישראלים בשבי החמאס, יזכר בישראל ובעולם היום כאחד משיאי המאבק להשבת 40 הילדים ובני הנוער הישראלים משבי החמאס, שנעקרו מבתיהם בשבת השחורה.
ב-20 בנובמבר 1989, אימץ האו”ם את אמנת זכויות הילד. האמנה מכילה כללים מפורטים לשמירה על הזכויות שהופיעו בהצהרת זכויות הילד, והיא אושרה על ידי 200 מדינות וביניהן ישראל. 34 שנים חלפו מאז ונדמה שאנו נמצאים בעיצומו של אחד האירועים הקשים שחוותה החברה הישראלית, בו הופרה באופן בוטה אותה אמנה. דווקא בארגון שהצהיר יזם וקידש אותה, בחרו בכיריו לא לפתוח את דיוני היום בגינוי אחד מפשעי המלחמה החמורים בהיסטוריה שבוצעו כלפי עשרות תינוקות וילדים ישראלים.
את היום ציינו בישראל בעשרות אירועי מחאה המפנים קריאה בלתי מתפשרת להשבת החטופים ובראשם הילדים ובני הנוער. מאות בני אדם, בני משפחות החטופים ותומכיהן, הפגינו בתל אביב ובניו יורק מול משרדי יוניצ”ף, קרן הילדים של האו”ם. בתל אביב קטעה את ההפגנה האזעקה שנשמעה במטח שנורה מעזה למרכז, והמפגינים נאלצו להשתטח על הקרקע. העצרת נפתחה במיצג של עשרות בני נוער שהציגו את אות המצוקה SOS, ובמהלכה גם הוקרנו תמונות הילדים החטופים על משרדי יוניצ”ף. תלמידי אורט הובילו עשרות מחוות ביניהן השתתפה תלמידת אורט מגשימים בועידת הכנסת למעמד הילד ועשרות אחרים הצטרפו למחאה מול בניני יוניצ”ף.