חצי שנה למלחמת “חרבות ברזל”. קשה לתפוס את העובדה ש-6 חודשים חלפו מאז בוקר ה-7.10 בו התעוררנו למציאות חיים חדשה ומאיימת. קצב האירועים הטרגיים שניחתו על תושבי ישראל באותו בוקר, נדמה ושינה את החיים כאן לעד: אלפים נטבחו ונרצחו, מאות נחטפו, אלפים גוייסו ויצאו אל הקרב ויישובים שלמים פונו מתושביהם. מאות אזרחים, חיילים, שוטרים, אנשי שב”כ ואנשי הצלה נפלו בהגנה על המולדת, ביניהם מיטב הבנות והבנים בוגרי רשת אורט.
לאורך השבועות הארוכים תלמידי אורט בכל הארץ התגייסו להסברה ולמחאה להשבת החטופים, ביניהם גם בוגרי ובוגרות אורט, בעשרות יוזמות ומחוות. הפעילות שולבה בשיגרת ביה”ס והפכה לחלק בלתי נפרד מהחיים בבית הספר.
על רקע אירועי חרבות ברזל, חסרי התקדים, בבתי הספר של אורט בחרו להתמודד עם האירועים גם באמצעות הנצחת הנופלים. ברבים מהם הוקמו מרחבי הנצחה לבוגרי ביה”ס נופלים, ובאחרים קודמו מיזמי הנצחה של נופלים באמצעות ציורים, אלבומים, ספרי מתכונים, צעדות, אירועי ספורט ועוד.
העיסוק בהנצחת הנופלים, מעבר להיותו פעולה הומנית המציבה את הנתינה לזולת כערך מכונן, מהווה הזדמנות להתנסות חיובית ומשמעותית בחינוך לערכים ומעורבות חברתית. עיסוק בדמותו של אדם שניספה: חלל צה”ל, או חלל פעולת איבה, משרת מטרה זו. היחשפות לסיפור חייו של האדם שנספה והכרות עם משפחתו, תורמים לקשר עם קבוצות בחברה שידעו שכול, ומהווה עבור התלמידים שיעור חשוב בערבות הדדית, אזרחות משמעותית ואחריות חברתית. פעולות ההנצחה של חללי צה”ל הן רבות ומגוונות ומתקיימות במסגרות שונות דוגמת- אירועי תרבות, שירה, ספרות, ופעילות ספורט תחרותי.
חצי שנה אחרי, הלב עדיין לא מעכל את השעות הנוראיות באותה שבת, ואת מחיר הדמים הנורא.