
אביחי היה ילד מתוק וסקרן שצמח לנער רגיש ולגבר שידע לשלב בין שכל חריף לרגישות גבוהה לאחר. מצד אחד פיקח וחד ומצד שני רגיש לאחר ויודע לנהל שיחה או דיון בצורה שלא מעגלת את פינות האמת שלו אך גם לא פוסלת את האמת של בר-הפלוגתא שלו. נער ערכי שהאמין בחסד, יושרה, הצטיינות – בבית, בלימודים, בעבודה ובצבא. לוחם צדק חברתי, שפעל נגד עוולות ונידויים. לצד זה היה צנוע ועניו. לא התהדר בשום הישג שהיה לו, והיו לו לא מעט. אביחי היה סטודנט מצטיין להנדסת חשמל במכללת רופין ועבד באלביט. הוא התחתן עם טל ונולדו להם שתי בנות. במשך שנתיים הוא ומשפחתו שימשו כמשפחתון בכפר הנוער "תלפיות" בחדרה, כשהיו המסגרת המשפחתית של נערות בסיכון. בעקבות נפילתו החליטה אחותו שירה אמונה אמסלם בגיל 35 להתגייס לצה"ל במסגרת תוכנית "שלב ב". 3 חודשים לאחר נפילתו נולדה ביתו השלישית אותה לא זכה להכיר

אביעד היה חייל בודד, סטודנט במחלקה לתוכנה, בהתמחות טכנאי פולסטק שמיד עם סיום הלימודים המשיך ללימודי הנדסאי תוכנה. בימים אלו עתיד היה להגיש את פרוייקט הגמר. יחד עם חברו הטוב, נלחם כאריה כדי להשתלב בחברה הישראלית, לתרום לה ולהיות חלק מהמארג הישראלי הכללי.
בחור מתוק וטהור, אוהב אדם שהתנדב להתגייס לצה״ל למרות שלא היה חייב, בגיל מאוחר יחסית כשכל החיים עדיין לפניו. לאביעד היו הרבה חלומות ושאיפות, והוא עבד במרץ להגשמתם, ועם זאת לא דילג על שום הזדמנות לחגוג ולבלות.

אברהם, היה נער נדיר ונבון. ילד יפה, עם לב ענק, שהאיר כל מקום אליו הגיע. נער קסום, גבוה, יפה, וחייכן, שחבריו מספרים עליו שתמיד היה שמח ובעל "שקט של עוצמה." אמיץ לב שביצע את משימותיו בגבורה וללא פחד "הטוב שבטובים." הניח הורים ו-11 אחים ואחיות

אברהם האהוב היה תלמיד למופת. המשיך ללימודי י"ג - י"ד.
הוא היה אוהב אדם ומכבדו, חבר תומך ומכיל, אור ושמש של טוב לב לסביבה. אהוב על כולם.
הוא נולד וגדל בטירת כרמל, ובהמשך משפחתו עברה לחיפה. אברהם אהב את השירות הצבאי, השקיע מאוד ואף סיים את הטירונות כחניך למופת.
במותו מנע פיגוע גדול בירושלים.

כשאדיר צחק, הוא צחק מכל הלב ככה שאף אחד לא פספס את הצחוק שלו. הוא היה נער מאמין, מלא כבוד להורים ולמבוגרים. כאשר ראה חוסר כבוד לא נשאר אדיש ועמד מהצד, אלא ניסה להסביר ולהעביר הלאה.

אדיר היה נער נבון, חבר למופת ובן מסור למשפחתו. מצחיק, בעל שמחת חיים, לב זהב, ורגישות אינסופית לאנשים שסביבו.
גיבור ישראל את פקודיו הוביל ברגישות ובנחישות.
בשבת השחורה יחד עם עוד שישה מחייליו ניהל קרב אחרון ונועז בו הצילו בגופם את חייהם של 90 טירונים צעירים בבסיס זיקים.

אדיר היה " אדיר " כשמו. הוא למד במגמת אמנות ועיצוב בבית הספר וסיים את לימודיו בשנת 2009. אדיר היה נער שאהב לעזור, הרוח החיה של הכיתה, התנדב במשטרה ואהב אמנות. התגייס למשטרה בשנת 2013 לאחר שירות צבאי במג"ב, ומשנת 2022 שירת באגף התנועה. אדיר נפל חודש לפני נישואיו לבחיר ליבו.

אוראל היה ילד עצמאי, בטוח בעצמו שיודע תמיד לאן הוא שואף וחותר תמיד לעשות הכל לבד ובעצמו.
ילד יקר בעל אישיות צנועה וחיוך נבוך
שתמיד נזכור בלב. ילד יפה תואר שישאר צעיר לנצח.

אור היה תלמיד אהוב, נער נעים הליכות, שתמיד היה מוכן להושיט יד ולסייע. אהבתו לכימיה, היסטוריה, אזרחות, טיולים וספורט, ניכרה בכל מעשיו. אור סיים את לימודיו בהצלחה לפני 3 שנים, והותיר חותם על כל מי שהכיר אותו. זיכרון מיוחד חקוק בליבו של מחנכו, גדי שמר: "בטיול שנתי בכיתה י"א, כאשר כל התלמידים הביאו אוהלים קטנים, אור הגיע עם אוהל ענקי שיכול לאכלס עשרה אנשים. אור, באהבתו הגדולה לחברים, ריכז את כולם באוהלו, שם בילו יחד את הלילה למרות הגשם השוטף. אור אהב את חבריו אהבה גדולה וחשב עליהם תמיד".

אור הוא בוגר מחזור ב' בישיבה,
אהוב מאוד על חבריו ועל צוות המורים. ידע לכבד כל אדם באשר הוא, חכם, בעל לב רחב ומאור פנים.
אור היה נער מצחיק, אינטליגנט, עמוק שהחל את שנתו השנייה בלימודי פסיכולוגיה. הוא הקליט פודקאסט בשם "מבוא לפסיכולוגיה בגרוש", על חומר הקורס "מבוא לפסיכולוגיה" שנלמד בשנה הראשונה לתואר.
בזמן הלחימה הקליט פודקאסט עבור הלוחמים בכדי לרומם את רוחם בשם "בסלון של עגלון"

אוריאל הנער אהב לשחק כדורסל ובעיקר לטייל עם המשפחה. הוא התנדב במד"א ועשה קורס חובשים לפני הצבא ועדיין השתדל לעשות משמרות במד"א במהלך השירות. הוא היה פעיל בארגונים שונים, שמר על ילדים להורים חולי סרטן ועזר להמון אנשים תוך שהיה רוכש מכספו ומשלם. בכל מקום היה חשוב לו להנציח חיילים. עם חיוך מיוחד והליכה נחושה היה בלתי נשכח. לאחר לימודיו במדרשייה, התגייס לצנחנים ושימש קצין בקבע במהלכו הוענק לו אות מצטיין הרמטכ"ל לשנת 2021. אוריאל בן 30 בנפילתו, הותיר אחריו אישה ושני ילדים.

אוריה היה בן למשפחה נוצרית אוהבת ישראל.
נכדם של יוחנן וקריסטל באייר יבדל”א, זוג נוצרים גרמנים שהגיעו לישראל בשנות השישים ופתחו במעלות בית אבות סיעודי לניצולי שואה, במטרה לכפר במעט על זוועות הנאצים.
מאז, המשפחה מתפעלת את בית האבות במשך עשרות שנים ללא שום מטרות רווח ובהתנדבות מלאה.
כל ילדי המשפחה, שחונכו על ברכי ערכים ציוניים התגייסו לתפקידי לוחמה, לקצונה ולקבע, ביניהם גם אוריה.
אוריה האמין מאוד במה שעשה. חבריו מספרים על אדם חזק מאוד גופנית וגם מנטלית. אחד הלוחמים הכי קשוחים עם הלב הכי טוב בעולם שהיה אהוב על כולם. בחור שמסמל את כל מה שטוב באדם .

אור הותיר אחריו שני אחים גדולים ואחות קטנה שמשרתת בחיל האוויר. הוא למד בתיכון דקל וילנאי במעלה אדומים, ובמהלך שירותו הצבאי קיבל פעמיים תעודת הצטיינות. אחת מהן על פעילות מבצעית בחברון לאיסוף נשקים ואמל"ח ומעצר מחבלים.

אור פשוט היה אור!
תלמיד מקסים, טוב לב, חרוץ, ועצמאי. אהב לצחוק, אהב את החיים ואהב לעזור לזולת.
הוא כל כך רצה להתגייס לקרבי ולעשות משהו למען המדינה. מלח הארץ, שזכינו לראות אותו גדל מילד קטן לחייל.

אור היה בוגר מחזור תשפ״א במגמת מערכות מכניות.
אור היה ילד מדהים, בעל חוש הומור, חכם, אהוב על חבריו, תמיד היה מוכן לעזור לכולם, נעים הליכות ואיש שיח נהדר.

אופיר היה תלמיד ערכי מאוד, מצטיין חברתית ולימודית ולמד במגמת מדעי המחשב ופיזיקה. ערך הרעות והנאמנות אצלו היה מעל הכל והוא בלט בשקט ובצניעות שלו לצד הרבה חוש הומור ואהבת החיים.
אופיר הדריך בתנועת הצופים וגם שם עשה חיל. הוא המשיך לשנת שירות בפנימיית שטיינברג בכ"ס.
בשירותו הצבאי פיקד על חיילים רבים ותכנן לצאת לקצונה ולהמשיך להוביל ולהפגין את כישוריו ואת יכולות המנהיגות שלו.

אייל המקסים, נעים ההליכות, החרוץ, הצנוע ומלא המוטיבציה היה בוגר מחזור ז' בביה"ס.
נער לתפארת כולנו.
כבר כשלמד בכיתה ח', בחטיבת הביניים, הצהיר שהוא מכוון לשירות קרבי בצבא, כשוויתר על הצעה ללמוד בכיתת טו"ב אלקטרוניקה.
כמפקד היה לפני הכל אבא לחייליו. מפקד נערץ, אחראי ומקצועי, שחייליו הלוחמים אהבו והעריצו, סמכו עליו והלכו אחריו בעיניים עצומות.

איליה למד בחט"ב באורט שרת. היה נער בעל לב זהב, מאושר, רגוע ומלא מוטיבציה. משם המשיך איליה למגמת משטרה בתיכון ניר העמק וחלם לשרת במג"ב, אך לבסוף שובץ בגבעתי.

נער טוב לב ופטריוט, חייכן, מלא אהבה, אמיץ, בעל מבט טוב ורצון לעזור לכולם. איליי, בנם של הגבאי הראשי של בית הכנסת רמב"ן בקרית מוצקין וחבר המועצה הדתית, ועובדת הקריה הרפואית רמב"ם, גדל בבית של ערכים, צניעות ואהבת הארץ. איליי היה שחקן במועדון הכדורסל מכבי קריית מוצקין. כמפקד הקפיד לתת דוגמה לחייליו, להשרות ביטחון ולתת דוגמה אישית. חלם להתקדם ולהיות מ"פ ולהמשיך להוביל את חייליו.

איליי היה בנה היחיד של עובדת עיריית קרית שמונה, סמדר לוגסי. לוחם אמיץ ואיש מדהים, מלח הארץ, שנפצע עוד בתחילת המלחמה אולם התעקש בגבורה לחזור ולהילחם ברגע שעמד שוב על רגליו. ראובן ויצמן, מורה בביה"ס כתב: "את עילי הכרתי במלון גינוסר בכינרת. לשם, אמו ומשפחתי פוננו במהלך המלחמה. יום אחד עילי הגיע פצוע על כיסא גלגלים, לאחר שנפצע בתקרית בעזה. הוא היה לוחם והאהבה שלו למדינה הייתה מדהימה להפליא. בשנייה, התחברנו אליו , שמענו סיפורים מעזה על הפציעה שלו והגבורה שלו בלחימה. כמה ברק בעיניים וחיוך בפנים היה לו כשדיבר על הצבא, למרות הפציעה הקשה. הוא רצה להשתקם מהר בכדי לחזור להילחם בעזה. בכל שיחה שהייתה לי איתו אמר לי, אם אני לא אלך מי יעשה את זה? החיילים שלי בפנים אני חייב לחזור אליהם. זכיתי להכיר את איליי קצין שהוא מלח הארץ, קצין שחרף את נפשו ונלחם בגופו בשביל המדינה."

אילקין בן יחיד להוריו, היה בוגר מחזור 48 (2021-2023).
אילקין סיים לפני כחודשיים את לימודיו במכללה, במסלול ערב במגמת מכונות.
אילקין היה אדם חברותי, תמיד היה עם חיוך, תמיד נכון לעזור לחבריו לכיתה ועם זאת צנוע.

בחור מדהים אהוב ואוהב אדם, אילן התנדב בפעילויות עם נוער בסיכון, והיה רכז נוער של מנ"ש במרכז הקהילתי בית הדני.
היה איש חינוך שאהבו אותו כולם, שירת בדובדבן ואהב את המדינה בכל ליבו.

איתי היה בן מחזור מ"ט, וסיים לימודיו בשנת תשפ"א במגמת תקשורת.
איתי היה תלמיד חיובי, אהוב על הצוות, בלט בכבוד שרכש למוריו ולסובביו.
היה מוביל חברתי ואהוד על חבריו לשכבה.
נער מלא שמחת חיים, חוש הומור, אוהב אדם בעל דרך ארץ וענו.
בשעות הפנאי איתי התנדב ותרם בתפקידיו בתנועת הצופים.

איתי היה נער עדין עם עינים טובות וחיוך תמידי על פניו. תמיד היה נכון לעזרה ובקשה של תלמיד או איש צוות. יחד עם חברו הטוב ליאל חיו הי"ד, עשו את כל הדרך מגן הילדים, דרך הלימודים בישיבה ועד לשירות המשמעותי של שניהם בצה"ל כקצינים. הרב יצחק מאיר מגור שיתף על תלמידו: "מוטב שיהא אדם מלמד, שמא יזדמן לו תלמיד טוב ונמצא גם הוא לומד כזה אתה, כך ליאל הי״ד וכך כל חבריך לכיתה... מדהים לראות בכמה תמונות אתה וליאל הי״ד במרכז התמונה ואחד ליד השני. אתה איתנו כאן, ונוכחותך עימנו. חן וחסד. דרך ארץ וכבוד לכל אדם באשר הוא. חדור מוטיבציה ובעל הצלחה בכל דבר. כבשת את כל הנקרה בדרכך. צניעות וענווה לצד עמידה איתנה וחסרת פשרות. שאיפה למצוינות ועמידה במרכז, יראת שמים וראיית הטוב. דוגמה אישית וחיוך תמידי וכובש, הם היו ה - DNA שלך. בתעודת סוף יא שלך כתבתי: ״תודה לך על תרומתך לאווירת הלימוד בכיתה ובכלל. אתה בחור חרוץ, נעים הליכות, בעל דרך ארץ, ברוך תהיה על כך. יה״ר שתמשיך ותצליח לממש את כישוריך הטובים והמיוחדים לך. בטוח בהצלחתך."

איתי, אזרח ארה”ב, ישראלי בן 19, אוהב כדורסל ששיחק עד לא מזמן ברמה מקצועית, זכור בביה”ס וברשת אורט, כתלמיד מצטיין וערכי וכאחד הפעילים הבולטים ביותר בתנועת המש”צים (מדריכי של”ח צעירים). מנהיג מלידה. הבשורה המרה כי איתי נמצא בין החטופים, התקבלה בביה"ס שנרתם להסברה ולהפצת המסר להשבתו יחד עם כל החטופים, כמו גם לחבק את בני משפחתו ולהתפלל לחזרתו. הוריו, חגית ורובי ואחיו רועי זכו לחיבוק חם וליווי של צוות בית הספר, ההורים והתלמידים במאבק להשבת החטופים עד לקבלת הבשורה המרה על מותו והכרזתו כחלל צה"ל.

איתמר למד במחזור י"ב, במגמת שיווק וכלכלה.
היה מוקף חברים, מצחיק ואוהב אדם.
החלום שלו היה להגיע לשרת בגולני והוא אף ביקש להחליף את השיבוץ שקיבל כדי להתגייס לגולני.
איתמר הצליח לשלב בין הדת לצבא באופן מעורר השראה.

איתמר היה תלמיד מצויין ושקדן.
הוא היה חבר נפלא, בעל נפש עדינה וטהורה, ילד קסם, נשמה טובה, בן מדהים להוריו ואח בוגר ותומך לשני אחיו בעלי הצרכים המיוחדים.

אליה היה נער שאהב את החיים, אהב מאוד לטייל, ללכת להופעות, ותמיד היה מוקף בחברים.
נער משפחתי שכיבד את כולם.
המוסיקה הייתה חייו. ביולי האחרון סיים את לימודיו במכללת Just Music במטרה להיות DJ.

אלינה סיימה את לימודיה בבית הספר בשנת 2018 במגמת עיצוב שיער. נזכור אותה תמיד כתלמידה מבריקה, נעימת הליכות, יפיפיה מבפנים ומבחוץ. אלינה רצתה להעביר מסר חשוב לעולם: "תאהבו ותאמינו בעצמכם, במלחמה הזאת - רק אהבה תנצח"

סשה היה בחור טוב לב, צנוע, נעים הליכות ומקסים, אהוב על כולם. במהלך הפיגוע ניהל בגבורה קרב עם המחבל. במעשיו ההרואיים הציל חיים של רבים אחרים שיכול היה המחבל לגדוע בקניון ההומה - בימים הראשונים של החופש הגדול. הוא הותיר אחריו את אמו, אולגה, אביו, ניקולאי, ואת אחיו בן ה-11 איליה. מילה זגורי, מנהלת החטיבה העליונה שיתפה: "בכאב ובצער רב אנו נפרדים מאלכס שלנו, בוגר מחזור י"ג שנת תשפ"ד. אלכס הגיבור מימש את האמירה "במותו ציווה לנו חיים" הוא נרצח בפיגוע בכרמיאל אך במעשהו האמיץ והנחוש ועל אף פציעתו הקשה, אלכס קם ונטרל את בן העוולה, ובכך הציל חיי אזרחים רבים. בבית הספר אלכס היה דמות מופת בחור נעים הליכות, צנוע, אדיב וחבר נאמן. הוא תמיד היה שם למען חבריו ובני משפחתו, והפגין ערכים של חברות אמת, אומץ לב והקרבה שבאו לידי ביטוי באופן מעורר הערצה, ברגעים האחרונים של חייו. יהי זכרך ברוך לעד, אלכס. אנו מבטיחים לזכור ולהנציח את מורשתך וגבורתך. תנוח על משכבך בשלום".

רק בן 16 במותו. ג'ינג'י עם חיוך מאיר שאהב כדורגל ושיחק כדורגל ברמה מקצועית במועדון ספורט בני ממב"ע הגולן והגליל. נער אצילי, בוגר, מנומס ומחונך. שחקן ותלמיד מצטיין שמאמניו צפו לו גדולות. הוריו כיוונו אותו למסלול מחוננים באורט דנציגר. נהרג מפגיעה ישירה של רקטה בעת אימון כדורגל עם חבריו.

אמיר הגיע אלינו בכיתה יב במסגרת פרויקט של״פ. אדם יחיד וייחודי, משכמו ומעלה שכולו נתינה ואהבה את הבריות. חבר אמת. אהב ללמוד ולחקור. בשנה האחרונה יצא ללימודים מטעם הצבא ולמד במרכז שלם בירושלים. נשוי ליונה ואבא מדהים לאביגיל ונעמה.

אניטה בת ה-25, סיימה לימודיה בבית הספר בשנת 2016. אניטה היתה אהובה מאוד על מוריה וחבריה, ונחשבה לנערה שפיזרה שמחה ואהבה.

אפיק למד במסלול מופת בחטיבת הביניים וסיים בהצטיינות את התיכון. בבית הספר בלט כבחור בוגר ואחראי, אהוב על חבריו, שקט, צנוע, נער ערכי ומלא שמחת חיים. דר' נוגה קינן לביא, שהייתה המחנכת של אפיק בקריית החינוך אורט מספרת: "אפיק היה מנהיג החבורה, תלמיד מצטיין. נער מדהים מיוחד ובלתי נשכח. היו לו שאיפות גבוהות והוא כיוון תמיד גבוה. צפינו לו עתיד מזהיר. כולנו בעצב עצום על לכתו".

ארז, בוגר מחזור ג' בביה"ס, הוא בנה של סופי מישלובסקי-ברילנציק, מחנכת ורכזת אנגלית בחטיבת בראשית בראש העין. ארז היה שחקן כדורסל מצטיין ושיחק במכבי אורנית. הוא הוביל את הקבוצה להישגים רבים ואף ייצג את היישוב במשחקי המכביה של ישראל שנערכו בארצות הברית.

אריאל היה נער שהתבלט ברגישות לחבריו ומוריו. תמיד צנוע ושקט. נער יפה מבפנים ומבחוץ ותמיד עם חיוך שובה לב, על פניו. אריאל היה תלמיד נבון ביותר ובעל אינטילגנציה רגשית מפותחת. הוא תמיד היה קשוב לסביבתו.

אריה, היה נער קליל ומדהים, בעל נחישות שצמח להיות מנטור והשראה להרבה אנשים.
הוא שמר על צניעות ולא נתן להצלחות או לנפילות לעלות לראש.

בן למד במגמת הנדסת תוכנה וסייבר בביה"ס והיה תלמיד מצטיין ומוקף בחברים. מנהלת החטיבה העליונה בבית הספר, מילה זגורי, מספרת: "היה לו חיוך כובש, המון חברים וכולם אהבו אותו מאוד, המורים בבית הספר והתלמידים. הוא היה תלמיד מצטיין. הוא למד בכל המקצועות כמעט 5 יחידות - ילד ערכי שתמיד סייע ותרם. היו לו המון חלומות לתרום למדינה, הוא חלם לשרת שירות קרבי. הוא היה ספורטאי מצטיין עם המון חלומות. אבידה גדולה וכאב גדול לכולנו".

בנימין היה בוגר מגמת אדריכלות בביה"ס. תלמיד מצטיין ומלח הארץ. נער חרוץ, צנוע, ועצמאי שאהב לטייל בארץ. היה מחובר מאוד למשפחתו ולחברה ועשה הכל בכדי לדאוג להם. אמצעי לחמישה אחים (שלוש בנות ושני בנים).

בנימין היה סטודנט שנה ב' במסלול מכונות במכללה. צעיר מאושר ושמח, עם חיוך, צוחק ומצחיק את כולם. דסטה, כפי שכונה ע"י חבריו לפלוגה היה חבר אמיתי, מסור, אוהב ובעל יכולת התבוננות מיוחדת על החיים. בנימין התגייס לשירות משמעותי בחטיבת הצנחנים, יצא לקורס מפקדים והמשיך את השירות עם רצון להשפיע ולהוביל. במהלך המלחמה הגיע לכל ימי המילואים במסירות אין קץ ומתוך תחושת שליחות ורצון להגן על המדינה.

בר היתה בוגרת מחזור ה' במגמת מדעי הבריאות - מדעית הנדסית.
בר היתה נערה ערכית וחכמה להפליא, דעתנית ובוגרת. בעלת חוש הומור מיוחד וצחוק מתגלגל, רגישה לזולת ומלאת נתינה ואהבה.

בר היה נער מיוחד, שמח, חסון חסר פחד עם אהבה אינסופית למדינה.
חלם לשרת בצנחנים וחלם על קריירה צבאית בה ראה את הייעוד שלו.
ביום נפילתו הציל עשרות אנשים.

גרי, בן שבט המנשה, נולד במדינת מיזוראם בצפון-מזרח הודו. כשהיה בן שלוש וחצי עלתה המשפחה ארצה, הגיעה לעפולה בשנת 2010 והתיישבה בה. גרי היה ילד ונער מיוחד ויפה, חברותי מאוד, מצחיק ואהוב על כולם. נער צנוע, וטוב. גרי אהב לטפל בחיות והתעקש להתגייס לשירות קרבי. אהב את השירות הצבאי וחלקו בהגנה על מדינת ישראל והעם היהודי.

סטודנטית לתואר שני, בתכנית לניהול וישוב סכסוכים. נערה חכמה, נדיבה, משקיענית, ואמיצה.
דבי דאגה לחיות בעמותות ובכלביות בתי המחסה לשמיכות בשביל החורף הקר.
שרתה במשטרה, היתה סיירת בתחנת אופקים, מחוז דרום.
פעלה בעוז ובחירוף נפש ונפלה בחזית הלחימה מול האויב.

דביר היה בחור עם לב ענק, מוכשר, אהוב על חבריו ומוריו. זה שחלם להיות בקרבי ולתת את הנשמה למדינה. ואכן דביר הפך למפקד אמיץ, מוסרי, שאינו חושש וחותר למגע.

דביר היה מלח הארץ. אנרגטי, חייכן שאהב לדבר ולצחוק. בעל הומור ייחודי וחיוך שלא יורד מהפנים. דביר למד לתואר שני במנהל עסקים בהתמחות מימון. הותיר אחריו, הורים, רעיה ובת בת שנתיים.

דור גדל בקריית טבעון, למד באורט גרינברג עד כיתה י' ובשנתיים האחרונות התגורר באבן יהודה עם בת זוגו. הוא למד משפטים וממשל באוניברסיטת רייכמן. דור היה בחור עם כוח פנימי שלא נגמר וחבר מסור שיעשה הכל בשביל האנשים שהוא אוהב. עם חיוך שתופס את כולם, כזה שנכנס לחדר וכולם מרגישים בנוכחות שלו. דור הדריך והיה פעיל מאוד בחוגי סיירות בקרית טבעון ובקורס המשצים. נער סקרן ואופטימי, אחראי ומוכן לקחת על עצמו. דור שבלט בהיותו אדם ערכי, היה מסור מאוד להגנה על הזולת ועל המולדת, והיווה השראה לסובבים אותו. אח תאום לליאור, הספיק להציע נישואים לבת זוגתו שיר והשניים היו אמורים להינשא בחודש יוני. משפחתו של דור, שהיה בעל כרטיס אדי, תרמה את אבריו.

דור היה ילד מדהים, ערכי ואיכותי, בעל לב ענק ונתינה אין סופית.
התנדב בפרויקט כנפיים של קרמבו ועשה זאת באופן יוצא דופן.
דניאל התגייס מאוחר בעקבות שנה מכינה שעשה בנחשון. כל חייו הבוגרים דיבר על גיוס ליחידה קרבי.

דניאל או כמו שנהגו כולם לכנותו בן הרוש, היה נער שמח, בעל חיוך רחב ויפה, תמיד בעניינים, תמיד פועל. אין מצב שעושים משהו והוא לא שם. הייתה לו נוכחות מאוד גדולה וכל דבר שקשור להתנדבות הוא תמיד היה נמצא שם. דניאל היה מלא באהבת האדם, עדינות, סקרנות. הוא נישא להדר והפך לאבא צעיר וגאה לבנו בן השנתיים. דניאל חלם להיות פיזיוטרפיסט. שנה לפני נפילתו התקבל ללימודים ובמקביל סיים את לימודיו בווינגייט והחל את דרכו המקצועית כמאמן אישי. דניאל היה ענ"ק (עובד נוער קהילתי) במושב הקטן בו התגורר והיה אהוב על ילדים והורים. חברו הטוב מילדות של בן הרוש ז"ל היה אמיר סקורי, לוחם בסיירת מטכ"ל שנהרג ב-7 באוקטובר, בוגר אורט גרוס קרית גת.

דניאל היתה נערה טובת לב, רוחנית, אוהבת אדם ורחבת אופקים. בעלת אינטליגנציה רגשית גבוהה ומאוד רגישה. היתה מסורה להוריה ולמדה לימודי סיעוד.

דניאל נולדה בפאלו אלטו בקליפורניה. כל מי שפגש והכיר אותה אהב אותה. נסיעותיה הרבות בעולם מתוך חיבור עמוק לטבע, התחילו כבר בשנות ההתבגרות המוקדמות של דניאל.
לצד חיים של נערה מתבגרת, לימודים בבית ספר וחוגים, השתתפה במסעות צילום משותפים עם אמא.
דניאל ובן זוגה מזה שש שנים, נעם שנרצח גם הוא במסיבה, עמדו להינשא.

דניאל היה נער מוכשר, יפה תואר ומקסים, בנה של עובדת מסורה ומוערכת במערכת החינוך העירונית. יחד עם חברו יוסף דסה עשו מסלול משותף. החברים הכי טובים מהגן, תמיד ביחד, ישבו זה לצד זה, למדו יחד באורט קרית מוצקין, התגייסו לחטיבת הנח"ל, עשו את המסלול, סיימו טירונות, ונפלו יחד באותה תקרית. דניאל היה אמור להגיע למשחק של הפועל ת״א באצטדיון בלומפילד בתל אביב: "אם אני לא עונה, אני בעזה", כתב דניאל לאוהד אחר שממנו הוא היה אמור לקנות את הכרטיס.

המחנך האישי של דין: "ייקוב הדין את ההר'' (דברים א' י''ז).
דין, תלמיד שלי יקר,
הפסוק הזה מוקדש לך- בחור אמיץ ללא פשרות, עוזר לכולם בלי סייג או תנאי. פשוט אדם של מעשה. אישיותך האיתנה הטביעה חותמה בכל סביבה בה היית.

דניאל היה בוגר מחזור ס״א וסיים לימודי הנדסאי בשנת תש״פ.
דניאל היה אח תאום לארתור.
תלמיד מבריק, חכם, נדיב, מנומס ומיוחד עם לב ענק, בעל שמחת חיים ואהוב על כל חבריו.

משפחת מאיר מבכה וכואבת את הירצחו של בוגר ביה״ס דני ברסלבסקי שנרצח בידי מחבלים עם בת הזוג שלו קרינה.
דני בוגר מחזור ו, ילד מצחיק ושובב, היה תמיד מוקף בחברים, מלא הומור ושמחת חיים.
תנחומים מעומק לבנו למשפחתו ולכל אוהביו
יהי זכרם ברוך

זלטה בוגרת מחזור ט', למדה בכיתת אקדמיה בתיכון, תלמידה טובה וחייכנית. הייתה מלאת נתינה לאחר, לב רחב ואהבה גדולה.

חי היה ילד שמח שהעלו על כל מי שסביבו חיוך.
תמיד עזר לכולם
והיה לו שתי אהבות בחיים: בית""ר וטבע.
אהב לרקוד ולשמוח, להאיר שמחה בכל מקום.

טל היה נער כריזמטי, החוט המקשר בין כולם. נער שנון, נבון ומלא בשמחת חיים וילד אהוב מאוד על חבריו. בוגר מחזור ל"א של החטיבה, למד במסלול מופת. מחנכת הכיתה שלו אלה ברסלבסק שיתפהי: "טל בלט מאוד בשעורי חינוך בהם נהג להביע דעותיו בנושאים שונים ומגוונים". נער מוכשר ורגיש, שתמיד עמד לצידם של החלשים. החלום שלו להיות מדען טילים השתלב בדרכו הייחודית עם אהבתו לספורט ולכושר. טל התגייס לצה"ל לאחר שסיים מכינה בהצטיינות, ובלט גם בטירונות ובקורסים המקדימים. שם גם הכיר את בת זוגו. חודש לפני נפילתו עבר ניתוח בעקבות דלקת בתוספתן, אושפז למספר ימים אך התעקש לחזור לשרת.

יאיר גדל והתחנך בעיר מעלות תרשיחא, לחם בגבורה במלחמה האחרונה ואף קיבל בקיץ האחרון מראש הממשלה והרמטכ"ל תעודת הצטיינות במהלך סיום קורס קצינים. בישיבה בה לומד גם אחיו ברק, מתארים אותו כ"בחור כארז מלח הארץ".

יהב הביא עימו לכל מקום שהגיע אור ושמחה. בכל מפגש שלא נכח כולם היו אומרים כמה הוא חסר וכמה היה יותר כיף אם הוא היה, שכן הוא היה הופך כל בילוי למיוחד ומצחיק. כל מי שהכיר אותו אהב אותו אהבת אמת.

יהונתן, בנו של אורי דויטש, מנהל אורט פסגות בית שאן לשעבר, היה מדריך בבני עקיבא, התנדב רבות בקהילה ושירת ביחידה מובחרת. בחור ציוני, ערכי, מתנדב בכל רמ"ח איבריו. נער למופת, בן למשפחה למופת. היה חלק מחבורה מצומצמת שעשו בבית שאן את הבלתי-ייאמן בתקופת הקורונה. חודש לפני נפילתו התארס לבחירת ליבו, אמונה, תושבת עפרה.

יהונתן,, נשוי ואב לשלושה ילדים היה שליח של משרד הביטחון בחו"ל. יהונתן היה קסם של אדם, מאלה שאתה רוצה להיות לידם, מלח הארץ. נעים, אדיב וחכם, שתמיד עוזר ותורם לכולם באהבה רבה. בוגר מגמת טכנולוגיה מדעית בבית הספר, הבבלט כתלמיד מבריק וחכם, יצא לעתודה ואחר כך שירת במשרד הביטחון.

יואב היה נער מדהים, תלמיד טוב וחבר טוב. עם חיוך שהיה מרוח לו תמיד על הפנים שבר את כל המחסומים והביא עימו לכל מקום הומור וקלילות גם במצבים מורכבים. יואב היה ספורטאי מצטיין, אלוף ישראל ב-MMA ועם זאת בחר להתגייס לשירות צבאי כלוחם. יואב היה תלמיד ערכי וציוני, שמימש את הערכים שספג מבית משפחתו ובבית הספר. חרת על דגלו לעצב את דור העתיד של מדינת ישראל וכך עשה.

יוגב היה ילד בעל לב זהב.
היה לו מבנה גוף גדול של לוחם, שהסתיר נפש עדינה. הייתה בו המון צניעות וענווה, והוא כל כך היה גאה בעצמו על הגיוס לקרבי. ילד עם חיוך של מלאכים, בוגר מגמת כלבנות.
ילד אהוב ומצחיק, שאהב את החיים.

יוליה הייתה נערה יפיפיה, צנועה, טובת לב וחייכנית. היא נרצחה בחוף זיקים עם בן זוגה.

תלמיד מצטיין, בוגר מגמת אדריכלות. ספורטאי מצטיין בנבחרת הג'ודו של ישראל, השתתף בתחרויות בינלאומיות.

יונתן חי נולד וגדל בשכונת נחלאות בירושלים. ילד חייכן ויפה תואר, בעל עיניים ירוקות שובות לב. חייו, ארוגים בחוטי חסד, שמחה וחיוך נוכח תמידית, האירו את ימיו של כל מי שנקרה בדרכו. צחוקו המתגלגל היה מנגינה מוכרת ברחובות שכונתו, ובמתחם בית הספר שבהם בכל פינה היה סיפור, זיכרון נעוריו. יונתן למד בחט"ב אורט בית הערבה, היה אהוד על חבריו וקשור מאוד למשפחתו. אוהד של קבוצת הכדורגל "בית"ר ירושלים", שלא פספס משחק אחד שלהם.

צביקה פלג, מנכ”ל רשת אורט, שיתף: “קיבלתי בזעזוע וכאב עמוק את ההודעה על נפילתו של יוסי בקרב בעזה. יוסי היה מנהל אהוב, איש חינוך ראשון במעלה, איש של אנשים ותלמידים מלא באהבת אדם ונתינה, שראה לנגד עיניו את הדרך לעשיית הטוב וליצירת עולם מואר ומתוקן יותר. נפילתו של יוסי במלחמת האור בחושך שאין צודקת ממנה, היא סמל לאדם והמחנך יוצא הדופן שהיה. ליבנו עם המשפחה עם צוות עובדי בית הספר והתלמידים. משפחת אורט תזכור את יוסי ותמשיך להטמיע את ערכיו אמונתו, ותפעל להשלים ולהעצים את מפעל חייו החינוכי. יהי זכרו ברוך.”

יוראי היה איש של אנשים, ישר, ערכי, חייכן, עוזר לזולת, אדם חזק. בילדותו ואחר כך בבגרותו הדבר שמאד בלט אצלו היה החיוך הכובש, וחוש ההומור המיוחד שלו. כתלמיד היה דעתן . בעת חילוקי דיעות תמיד ידע לגשר וליישר את ההדורים באחת. ידע לשמור על החברויות שיצר בכל המעגלים. חברותי, פעיל, ומוכשר מאד בכדוררגל ואף הוזמן לשחק בנבחרת ישראל. בתיכון במקביל לכדורגל שכל כך אהב, החל באימוני קרוספיט וכושר גופני והיה בין הטובים בצפון. נטל חלק באימוני ההכנה לצה"ל 'אחרי'. בכתה י"ב הכיר את בת כיתתו אדר, אהבת חייו, לה נישא, ועימה הביא בת.

על ינון בוגר מחזור פ"ג בביה"ס כתב מחנכו ורכז השכבה אייל ראובני:
"הבשורה הקשה על לכתך הכתה בנו.
חבר לכיתה, אדם יקר ואהוב.
במשך תקופה כה ארוכה היית חלק מהיום יום שלנו. לראות אותך בבוקר, להגיד שלום, לשוחח ולצחוק יחד...
ופתאום אתה לא איתנו.
קשה לעכל.
תודה על תקופה משמעותית יחד.
תודה שהגנת בגופך על העם והארץ. תודה על מי שהיית עבורנו.
נוח על משכבך גיבור ישראל,
לא נפלת לחינם.
תהא נשמתך צרורה בצרור החיים.
יהי זכרך ברוך".

יוסף שהיה הבן הבכור במשפחתו עבר להתגורר בקריית ביאליק עם משפחתו בשנה האחרונה. את ילדותו העביר בקרית מוצקין, שם הכיר את חברו הטוב דניאל לוי הי"ד. את חברותם האמיצה והמשותפת החלו בגן הילדים. יחד הם גם למדו באותה הכיתה בתיכון אורט קרית מוצקין, התגייסו יחד לנח"ל ונהרגו באותה תקרית חודש אחרי סיום הטירונות אותה עשו יחד. חלומו של יוסף היה לשרת בקרבי עם חברו הטוב דניאל ועם החלום הזה הגיע עד לראש העיר, על מנת שיעזור לו להתקבל לחטיבת הנח"ל.

זהבה פרצ'וק המחנכת של ליאב:
״יפה הבלורית והתואר
נקטף באכזריות על ידי אנשי טרף באמצע המסיבה והשמחה של חייו.
ליאב קסם של בחור אהוב ומוערך. חכם מלא רגשות של אהבה ואכפתיות נקטף בדמי ימייו.
ליאב לחם תמיד על ה"אני שלו"
והלך בגב זקוף אחר ערכיו.
ליאב בעל העיניים השחורות החכמות החיוך השובב והלב הרחב יישם באישיותו את הביטוי "אין לי ארץ אחרת".
ערכים בולטים התוו את חייו:
אהבת הארץ , שמירה על הזהות היהודית , לחימה על הצדק וקבלת השונה והאחר.
ככזה בחר בשירות משמעותי בחיל ההנדסה חתר למצויינות ופיקד על חייליו כשהוא מהווה דוגמא ומופת.
יכולתיו המצויינות פלסו לו את הדרך להצלחה בלימודיו בכיתת המופת ... הוא היה אמור להתחיל לימודים במדעי המחשב באוניברסיטת בן גוריון.
ליאב פיזר אהבה וקיבל אהבה
שירת חייו באמצע נגדעה.
בוכים על לכתך ילד מוצלח
ואין בנו נחמה. ״

ליאב היה בחור מצחיק וזורם, צנוע וענו
בעל לב זהב שנכנס ללב של כולם.
ליאב היה בחור חזק ולצד העוצמה שלו תמיד הייתה בו רכות ואדיבות המלווה בחיוך גדול.

ליאור התייתם מאביו שנהרג בפעולות איבה.
תלמיד שקט, מנומס, ממושמע מאוד, כיבוד אימו היה תכונה בולטת.
למד במגמת רפואה בשילוב כימיה ובלט כתלמיד נבון, חכם, ציוניו נאים.
היה חברותי מאוד, אהוב ואהוד מאוד על חבריו הרבים, שילב בהצלחה פעילות הכנה לצבא ליחידה קרבית.
גולני היה חלום עבורו, והוא שמח והתמסר מאוד למקום שיבוצו.

לליאל היה חיוך נצחי שאותו ניתן היה לזהות ממרחקים. תמיד היתה שמחה ואהבה את החיים. רגישה לסובביה ואוהבת אדם.

ליאל, ילד יפה תואר עם חיוך כובש.
עלם חמודות, נעים הליכות, אהוב על כולם.
הותיר אחריו הורים שלוש אחיות, אחת מהן, אביה, תלמידת ביה"ס.

לידור בוגר מחזור תשס"ז של ביה"ס היה בן 34 בהירצחו. לידור, מהנדס תוכנה במקצועו היה אבא, בעל, בן ואח למופת. אדם מלא אהבה, אצילות ומסירות נפש. עוגן למשפחתו ומודל לחיקוי לסביבתו. תכלית חייו הייתה לעזור לאנשים בצניעות ובענווה.

לירז היתה פרח עדין, רגישה, ואהובה על כולם. נערה יפת תואר, שקטה וחייכנית. תמיד מוקפת בחברים רבים ומגוונים, בלטה כחברה טובה ונאמנה. נודעה בטוב לבה, נדיבותה ויכולת נתינה. נכונה תמיד לעזור לזולת ולהטות אוזן קשבת לחבריה. ראתה את הטוב בכל אדם ובכל סיטואציה. מעולם לא דיברה רעה על איש. המשפט שלאורו הלכה היה "חיה ותן לחיות". בחיוכה הביישני, נועם הליכותיה ושמחת החיים שלה הפיצה אור בכל מקום אליו הלכה. בשעות הפנאי אהבה לבלות עם חברים, לרקוד במסיבות ולהאזין למוזיקה. השיר האהוב עליה היה "ילדה של אמא" של רינת בר.

מאור בוגר מחזור מ"ה במגמת התיאטרון בביה"ס,
כשמו כן הוא, היה תמיד מאיר פנים.
נער איכותי, מלח הארץ ,חברותי, מוקף בחבריו ונערץ על ידי כולם.
מלא חוש הומור, שמחת חיים ובעל לב רחב.
למאור היה מעגל חברים רחב והוא היה אהוב על כולם.
הוא היה פעיל בתנועת הצופים "שחר" בישוב.

מאי נהרגה עם סבתה האהובה עליה, פאיזה אבו סביח,
מפגיעה ישירה של רקטה בצריף המגורים של משפחתה. מאי היתה תלמידה שקדנית ורצינית, מצטיינת בבית הספר וחלמה להיות מורה לאנגלית לכשתגדל. מאי אהבה את החיים ואהבה את המשפחה. היא הקימה גינה מטופחת בחצר, עליה יכלה להשקיף מחלון חדרה.

מור, שהתחתן רק חודש לפני הירצחו במסיבה ברעים, היה די.ג'יי - וחלם לככב על הבמות הגדולות בעולם. עם חיוך מושלם, מושלם, יופי וטוב לב, נהג תמיד בצניעות וטוהר לב.

מיה היתה בוגרת מחזור ע' ולמדה במגמה ביולוגית, וספרדית.
בת יחידה, נערה מלאת אור וחברה נהדרת.
תלמידה מצטיינת, ספורטאית. היתה נערה מלאת אור וחברה נהדרת. התנדבה במסגרת "אח בוגרת" וחנכה תלמידה בכיתה ג'.

מלאכי היה נער שקט וצנוע, מלא חלומות, וחיוך שמאיר את העולם. חדור מטרה, בעל שקט פנימי מלא עוצמה. בוגר ורציני, אהוב מאד על חבריו ועל מוריו בישיבה. מלאכי היה תלמיד ערכי, בעל דרך ארץ ומצטיין בלימודים. את לימודיו סיים כמצטיין השכבה ובשנת תשפ"א נבחר כמצטיין הרשת, הוענקו לו פרס ותעודת הוקרה על הישגיו. מלאכי נפצע בקרב בדרום הרצועה. במשך כל הימים מאז הפציעה עבר סדרת ניתוחים, בניסיון לייצב את מצבו ולהוציאו מכלל סכנת חיים, אך למרבה הצער זה לא הועיל והוא נפטר מפצעיו.

משה היה איש מסור ואוהב לאשתו ואבא חם ודואג.
כשם שהיה יפה מבחוץ כך היה יפה מבפנים. איש שהרבה לעשות חסדים ומצוות בסתר, אדם צנוע ושקט, שנוכחותו השרתה ביטחון בכל מי שהיה לידו. מצוות כיבוד אב ואם הייתה המעלה הכי גדולה של משה.
חבריו מספרים עליו שהיה מתייצב לעזרה בכל פעם שביקשו את עזרתו, בדרך הצנועה שאפיינה אותו כ"כ.

מוריה למדה במגמת ערבית וכימיה.
היא היתה מש״צית מצטיינת וחברה אהובה ואהודה,
עוזרת לזולת ותורמת לקהילה.

מטיאס, בוגר מסלול תעשייה וניהול, היה דמות מוכרת ואהובה בכרמיאל.
בתו, מנור לומדת באורט פסגות כרמיאל.
חבריו מספרים כי היה מלח הארץ, איש משכמו ומעלה, אדם עם לב ענק שהכיל את כל המשפחה והחברים.
הוא לא התפשר, וחי את חייו כשהוא עושה מה שהוא אוהב.
את אהבותיו הגדולות ביותר, אחרי המשפחה היקרה, כמובן, הפך לעסקים פורחים ומצליחים. מטיאס נרצח במסיבה יחד עם אשתו עינב ז"ל.

שגיא בן בסט, המורה של ריטה בתיכון:
ידעתי שיום אחד אהיה גאה מאוד בזה שהיה לי חלק בראשית דרכה של של מדענית גדולה או רופאה מומחית אשר תציל חיים של רבים, או אולי שיש לי בבית רישום מקורי של הציירת והאמנית הישראלית הדגולה. או אולי שניהם. אבל לא דמיינתי שאכתוב שורות אלה לזכרה.
עברתי מתחושה של אימה וחוסר אונים לתחושה של דאגה ואז לתקווה ואז לעצב עמוק, אבל באופן מוזר ונורא יש בי גם קצת הקלה בידיעה שהאוצר הבלום הזה לא בידיהם של השפלים האלה.

איש יקר ואהוב על הבריות. איש של חסד ואהבה, נתינה וחיוך ענק.
גל ונאג'י עבדוש, בחייהם ובמותם לא נפרדו, הותירו אחריהם 2 ילדים.

נבו גדל בישוב ברוכין והוריו הם ממייסדי הישוב. אימו היא יועצת חינוכית באורט יובלי אריאל. מילדותו ספג מהוריו וממשפחתו ציונות ואהבת הארץ. ילד חכם, צנוע, מלא שמחת חיים ודרך ארץ, שעמל על לימודיו. הליכותיו היו נעימות ואצילות והוא היה אהוב מאוד על חבריו, מלח הארץ.

נדב היה נער בעל מבט יפה, אחראי ומוביל, ועם כושר מנהיגות בולט. בצבא, בעבודה או בבית ספר, תמיד הוביל. הוא הצליח לגעת בהרבה אנשים ולהגיע למקומות לא צפויים. בכל מה שנגע גם הצליח. נדב היה אוהד מכבי חיפה וחבר בארגון האוהדים 'הקופים הירוקים'. משפחתו תרמה את קרניות עיניו לאחר פטירתו, ברוח אישיותו של נדב - אדם של נתינה, ודאגה לזולת.

מנהלת חט"ב דפנה, רעיה טובול:
נועה היתה ילדה מקסימה, אהובה על חבריה ועל צוות בית הספר.
נועה היתה תמיד מוקפת חברות ומלאת שמחת חיים.
מאוד מוכשרת ויצירתית.זה התבטא בלבוש המקורי שתמיד לבשה וכן ביכולת איפור מקצועי בעיקר בפורים שאיפרה את עצמה ואת חבריה.

נועם היה בחור עדין, אציל רוח ושמח שאהב לשיר ולנגן והיה מחובר למשפחתו. המוזיקה הייתה חלק בלתי נפרד מחייו והוא נהג לכתוב שירים, להפיק ולהקליט אותם, וקיווה לשתף עוד מיצירתו בקרוב. נועם היה פטריוט, שירת בגאווה את המדינה, אהב את משפחתו ואת לימוד התורה והמוזיקה הייתה חלק בלתי נפרד משירת חייו. הוא הספיק להוציא אלבום 'הפכת אותי לגיבור' והוא באמת היה גיבור.

נועם היה חייל בודד.
סטודנט במחלקה לתוכנה בהתמחות FULLSTACK במסלול – פרוייקט שח"ר.
נעם הגיע ללימודיו במכללה ללא תעודת בגרות. לאחר שהשלים אותן, החל את לימודיו וסיים אותם בהצטיינות יתרה.
נעם תכנן להמשיך ללימודי הנדסאי תוכנה בסימסטר הקרוב.

ילד עם חיוך מדהים, מוקף תמיד בחבריו. מגדלור של ענווה, צניעות וחיוך של אושר. בני המשפחה החליטו לתרום את קרניות עיניו: "הוא היה ילד של אור ושמחה, ילד של אנרגיות טובות, והוא ימשיך גם בלכתו, להביא אור למישהו אחר"

נעמה היתה בוגרת מחזור- ס״א במגמת ביולוגיה ורפואה.
נעמה היתה תלמידה אינטלגנטית ומלאת אמביציה, שאפתנית וחותרת להשגיות.
לצד היותה אנושית, ערכית הרואה את האחר.
לוחמת צדק ולב אחד.

נעמה היפה והנעימה, ביתה של יועצת החטיבה העליונה אצלנו - רחל מועלם.
תלמידתינו האהובה.
עם כל הדעתנות והחכמה שלך היית כל כך צנועה וענווה. אהובה על כל חברייך. תמיד נלחמת על הצדק בשביל כולם. והיה ברור שתלמדי משפטים.
עתיד זוהר ציפה לך בהיכל המשפט - כעורכת דין, בת 28.

נריה היה נער ובחור נעים הליכות וצנוע. בעל לב זהב, עם נתינה גדולה ואהבת הארץ.
בעל אומץ לב, גיבור ישראל שנפל על משמרתו.

סהר למד במגמת אדריכלות
היה תלמיד ערכי מצטיין.
מלח הארץ.

בוגרת מחזור י' בכיתת מב"ר, במגמת שיווק וכלכלה.
אהבה את החיים, טיולים ובילויים.
היה לה קשר קרוב ומיוחד עם אמה, טיפלה במסירות באחותה הקטנה.

סיגל היתה אדם איכפתי בצורה יוצאת דופן ותמיד דאגה שהסובבים אותה יהיו עם חיוך על הפנים.
סיגל שגידלה את 3 אחיה לבדה, סירבה בתוקף להפקיר את חבריה מאחור ועל כך שילמה בחייה.

נער מתוק עם תלתלי זהב שהיו סימן ההיכר שלו. אהוב על כולם. אהב טבע, חופש ובעלי חיים והיה צמחוני וטבעוני מגיל צעיר מאוד. סער היה נער שתמיד אהב לעזור ולא רצה כלום בתמורה. עם חיוך ענקי שלא ירד מפניו התאפיין בתפיסת עולם אופטימית. אהב את נופי הארץ והיה מחובר לטבע. התגורר בתקופה האחרונה בוואן ותיעד את המסע שעבר. יומיים לפני נפילתו הספיק לתעד את הזריחה בכנרת.

סרגיי סיים את לימודין בביה"ס בשנת 2004
חבריו מספרים על אדם נפלא, גיבור ישראל שהותיר אחריו רעיה וילדים

עדי סיימה בשנת תשע"ח את לימודיה באולפנה. היא למדה בצרוף מגמות – עיצוב ואומנות הקולנוע.
בחורה מוכשרת מאוד, יצירתית ורגישה במיוחד, שכתבה, ציירה, ועסקה בצילום- צילמה חתונות, זוגיות ורגעים מאושרים.
אהבה מאוד את משפחתה וחברותיה.
תמיד עם חיוך כובש על הפנים.

עדי סיים לימודיו בשנת 1998 במגמת שיווק.
שימש בעברו כמנהל המקצועי במחלקת הנוער של אליצור אשקלון והיה לאחד המאמנים המוערכים ביותר בעיר אשקלון.

בוגרת מחזור א', סיימה לימודיה בתשפ"ב במגמת אדריכלות.
עדי הייתה תלמידה חיובית, נמרצת, אהובה על הצוות החינוכי, בלטה בערך החברות, הערבות הדדית, בעלת חוש הומור מפותח ואיטנליגנציה רגשית.
עדי היתה נערה מלאת שמחת חיים וחיוך רחב ומאיר פנים.

בוגרת שנת תש״ע 2010 במגמת מדעי הסביבה.
אחות תאומה לעדי.
עדן הייתה בחורה לבבית וחברותית מאוד, מלאת שמחת חיים ותמיד חיוך נסוך על פניה. האירה פניה תמיד לחבריה ללימודים.

אם יש משהו שאי אפשר היה לפספס בעדן, זה את החיוך שלה.
עדן, צעירה חכמה, חדה ויצירתית הייתה בעלת יחסי אנוש מעולים ומוקפת תמיד חברים. אהבה מוסיקה, אוכל משובח וטיולי טבע.

עומר היה מלח הארץ! עלם צעיר ויפה תואר עם אישיות כובשת וכריזמטית.
ספורטאי, צלם, יוצר. כל פועלו היה מתוך ערכים, מוסר, נתינה וערבות הדדית.
עומר רקם קשרים אישיים משמעותיים עם חבריו ומוריו. לאורך שנותיו בביה"ס הוא היווה מודל השראה עבורנו והקסם האישי שלו נגע בכולנו.
שירת כלוחם מגלן, מילואימניק פעיל, עובד במשרד הביטחון.

ילד נפלא, מקסים, חייכן ואופטימי עם אנרגיות טובות ולב רחב. אח לתלמידי ביה"ס יותם ומתן. מיקה טל בת ה-17 שרק סיימה י”ב, חברתו של עומר בשנה וחצי האחרונות, משתפת: ״למדתי שנה מתחתיו בבית הספר אורט וחברים משותפים הפגישו בינינו. הוא היה בנאדם שכשאתה מסתכל לו בעיניים אתה יודע שהלב שלו והנפש שלו טהורים. הוא היה עושה הכל בשביל החברים שלו ובשביל המשפחה שלו אבל לא רק עבור הקרובים – עבור כל מי שצריך. בתחילת המלחמה כשהיה יוצא לסופ”שים הוא קודם כל היה הולך לעוטף עזה כדי לסייע בשיקום הקיבוצים. כזה הוא היה”. לאחר נפילתו תרמה המשפחה את איבריו להצלת ושיפור חייהם של אחרים.

עומר התגורר בצעירותו באשדוד והיווה חלק בלתי נפרד מגרעין קהילת הגולשים בעיר. איש שמח ואופטימי שאהב את הים. גולש בנשמתו, שלימד את ארבעת ילדיו לגלוש ובכל הזדמנות יצא איתם לים לגלוש, להנות ולמצות את החיים.

עידו למד והתחנך בבית הספר אורט מגדים ובהמשך באורט פסגות כרמיאל. את בת זוגתו בשש השנים האחרונות הכיר בבית הספר. עידו היה דמות אהובה על הבריות. חבריו מספרים כי היה ידוע בחיוך הרחב שלו, באהבת האדם, בשמחת חיים שלא ידעה גבולות ובאהבת הנפש שלו לגלים ולים. אהבה זו הפכה גם לעיסוק המרכזי בחייו. כחלק מעבודתו, הדריך מאות מתלמידי העיר במסגרת תוכנית המנהיגות הימית והיה ידוע בקרב קהילת הגולשים. איריס כהן, המחנכת האישית של עידו בתיכון שיתפה: "חקוק בזיכרוני מקום מושבו של עידו בכתה. יושב בצד הצמוד לחלון במבט שובבי וחיוך. עידו היה חלק מחבורת בנים קונדסית בכתה, אשר דאגה לאתגר(בלשון המעטה) את המורים המקצועיים במהלך השיעורים. אני קראתי להם "השישייה". יחד עם זאת עידו זכור לי בהערכה רבה כתלמיד נעים שיח, דעתן, היודע לעמוד על רצונו ולהציג את דעותיו ברהיטות".

בוגר מחזור נ"ח.
סיים בהצטיינות במגמת סייבר.
היה נער אהוב על תלמידים ומורים כאחד. עידן היה תלמיד סקרן, שקדן, חרוץ, מאיר פנים שתמיד שאל שאלות והיה לו חשוב להקביל את המאורעות המתוארים בתנ"ך ובהסטוריה לאירועים העכשווים אז באותה תקופה.

עידן נולד וגדל בנוף הגליל וב-2006 משפחתו עברה לקיבוץ הסוללים שבגליל התחתון. עידן היה בעל לב הענק והרעיף אהבה על בני אדם ובע"ח. הוא נהג להציל חיות משוטטות ברחוב, להאכיל אותן ולמצוא להן בית חם. נער בעל נתינה אינסופית, חכם ואינטליגנטי, רהוט ושנון. בבגרותו אהב לטייל ברחבי הארץ, נהנה לחגוג במסיבות בחיק הטבע, והמשיך להיות אוהד מושבע של בית"ר ירושלים. נער עם אנרגיה נעימה, קלילה ומחבקת, תמיד עם חיוך, עם מילה טובה. תלמיד סקרן, צמא לידע, ששאל שאלות עם עומק, הבנה, רגישות, חום ואמפתיה.

עינב היתה בוגרת מסלול תעשייה וניהול במכללה, ומנהלת תפ"י בחברת אלכם מדיקל.
היא נרצחה עם בעלה מטיאס במסיבה והותירה 2 בנות צעירות. הבת מנור היא תלמידת אורט פסגות בעיר.

עמיחי היה צעיר מקסים, חכם, חייכן שיעשה הכל למען הארץ. כשרוצים לדבר על נוער מדהים, ציוני, ערכי, שיעזוב הכל וירוץ לאש למען ההגנה על הארץ, מדברים על צעירים כמו עמיחי, שחזר בצו 8 מהטיול הגדול בארה"ב בכדי להצטרף לחבריו הלוחמים. עמיחי עבד בהתנדבות עם ילדים בעלי צרכים מיוחדים. נער עם אנרגיות טובות וחיוביות, עדין, חכם, רגיש, אכפתי ומתחשב. תמיד נתן חיוך, תחושה טובה ושייכות.

עמרי אח תאום לנדב, היה ילד עם חיוך שלא יורד מהפנים.
עמרי היה נער אהוב, ערכי, תלמיד מצטיין, ספורטאי ופעיל מאוד בכל מסגרת התנדבותית אפשרית.
היה פעיל בתנועת הצופים בעיר ובלט בנועם הליכותיו והיותו אהוב על כל חבריו הרבים.

עומרי היה תלמיד אהוב על כולם, מלח הארץ, בן למשפחה נפלאה ומיוחדת, אדם עם נועם הליכות. רוני ענבר, המחנכת של עומרי משתפת: "הייתי מחנכת של עומרי שלוש שנים בתיכון. יושב שקט בשיעור, פנים יפות, מתבונן בי בעיניים חומות וחמות וחיוך קליל, קצת אירוני, לא דיבר הרבה. ניצן של הבטחה, שהוא אכן הגשים אותה." אהבתו הגדולה הייתה המוסיקה, שם הוא הרגיש בנוח להביע את עצמו. המוסיקה והחברים. חבורה הדוקה של חברים מאז הגן, שגדלו יחד, ושניגנו יחד. הוא למד מוסיקה בקונסרבטוריון וסיים בהצלחה 5 יחידות בגרות במוזיקה.

קטיה עלתה עם משפחתה לארץ בגיל 5 מבלארוס בתקווה לעתיד טוב יותר.
בצבא שירתה כנהגת משאית.
תלמידה עדינה ורגישה, שראתה רק טוב בבני האדם.
אהבה בעלי חיים ותמיד דאגה לחיות עזובות וניסתה למצוא להן בית.

קרינה למדה בכיתת החינוך של נעמי בן דוד, בשכבה של יריב לוי.
היא הייתה ילדה מלאת חיים ושמחה, מוקד של אהבה, אהבה מסיבות, הייתה חברה טובה ומלאה בנתינה.

קשת היתה בת 21 ולמדה בשנה ג' בתכנית הייחודית לסטודנטים בעלי צרכים מיוחדים במסלול מגמה לעתיד במגמת בישול מלונאי.
קשת היתה תלמידה חייכנית, נבונה ואהובה על חבריה לכיתה שראו בה משענת ועוגן חברתי. הסטודנטים וצוות המורים כואבים ומתקשים לעכל את הבשורה.

רועי למד במגמת אלקטרוניקה ומחשבים.
נער פעלתן, ובעל חוש הומור. חבר אמת.
אינטליגנטי, מקצועי, אכפתי ושאפתן.
הוא היה לוחם אש, נלחם בגבורה והותיר אחריו הותיר אישה בהריון ושתי בנות.

רותם היה בוגר מחזור ד' במגמת ביולוגיה. תלמיד משקיע, שאפתן, אהוב מאוד על חבריו, מלא בחן ובשמחת חיים. הרב שי פירון, שכנו שחיתן אותו לפני כשנתיים: "רותם היה מקור עצום של שלווה, נסיך, אציל נפש, שקול, מאוד מחוייב, איש של עזרה ונתינה... עם השקט שלו דיבר יותר מכל האנשים שהכרתי. הוא לא היה איש של מילים, אבל הוא היה איש של נוכחות עם עיניים מאוד חודרות".

רותם סיימה לימודיה בשנת תשע"ט-2019
במגמת עיצוב גרפי.
היא היתה תלמידה בעלת מידות טובות. צניעות וענווה אפיינו את אישיותה. רותם היתה מלאה בטוב ונתינה. אהובה על הצוות ועל חברותיה ובעלת הערכה והכרת הטוב.
רותם הוכיחה לעצמה ולסביבה כי אין דבר דבר העומד בפני הרצון וחתרה למיצוי יכולותיה.

רז למד במגמת צירוף מקצועות תקשורת.
הוא אהב מאוד מוזיקה והיה מלא שמחת חיים. אהב לשמח את עצמו ואת אחרים.
ידע להיות חבר טוב והיה מאוד חברותי ואהוב על חבריו. רז נהרג 3 חודשים לפני יום
חתונתו.

רני היה איש ברזל ולוחם שהחיים אתגרו. הלום קרב שהתמודד עם פוסט-טראומה בעקבות מבצע "צוק איתן"
משום כך הוא לא היה מחויב להילחם, אבל בחר להצטרף ללחימה.
רני ידע למצוא שמחה בכל דבר.
ילד טבע, אוהב לבשל, מוסירה וריקודים. בעל לב רחב וחיוך של פיטר פן, שלוקח אחריות על כולם.
רני היה איש ספורט, התאמן בטריאתלון. חזק בגוף ובנפש והיווה השראה עבור חבריו.
רני הותיר אחריו 4 ילדים, רעיה, ומשפחה.

שאול היה מורה יקר ואהוב, אדם ישר דרך, מורה מסור ואיכפתי מאין כמותו. לימד מדע וטכנולוגיה בעשר השנים האחרונות במדרשית נעם אורט כ"ס. איש חינוך הבא בשליחות ובאהבה לתלמידיו. שאול, נשוי לסמדר ואב לעשרה ילדים, הספיק לבנות סוכה לילדיו לפני שנפל, סוכה שזכתה במקום הראשון בתחרות קישוטים במרכז קטיף. משיקולי השופטים: "קיר שמשדר אופטימיות וגעגוע לחזרה מהסוכה הארעית לבית אמיתי".

שוהם היה ילד ביישן וחייכן, שאהב את החיים. שוהם אהב מוסיקה בעיקר ספרדית, שפה שלמד מסבתו. התגייס כשמונה חודשים לפני נפילתו בעת מילוי תפקידו בהגנה על המולדת

בוגרת מגמת גרפיקה. לשחף שלושה אחים, כולם בוגרי ביה"ס- דולב, ספיר ומושיקו.
שחף היתה תלמידה מקסימה, רצינית, אחראית מאוד, תרמה למען הכיתה והמגמה. הייתה אמורה להשתחרר והחברות התצפיתנית חגגו לה את השחרור ממש לפני הרצח.

שי היה בוגר בית הספר, מחזור 2020. נער מלא שמחת חיים שחיוך תמידי נסוך על פניו. שי שבמהלך לימודיו הוענק לו פרס ראש עיריית אשקלון לנוער מתנדב, שאף להיות לוחם קרבי. רוזי המחנכת של שי: "שי היה מהתלמידים שנכנסים ישר ללב. בעל החיוך הכי גדול וקסום שראינו. לב זהב שתמיד דאג לחבריו , למוריו ולמשפחתו. אהב אדם, אהב את ארצו. תמיד חלם להיות בעל תפקיד משמעותי בצבא, השקיע בלימודים, בהכנה לצהל, תמיד רצה להיות משמעותי".

שי למד במגמת ביורפואה והיה מהבולטים בנתינה, בערבות הדדית ותרומה לזולת.
היה תלמיד שנון וזכה בהצטיינות חברתית.
לקח חלק בתוכנית 'מחוברים' וליווה בקשר אישי ניצולת שואה תקופה ארוכה, לצד יוזמות התנדבותיות רבות שיזם.
שי גם היה פעיל בתנועת הנוער 'אחרי' והיה ממובילי הקן בעיר.

שי התגייסה לשירות במשמר הגבול באוגוסט 2022 ובכך הגשימה את חלומה. על הצטיינותה בשירות הוענק לה אות הצטיינות. שי היתה בעלת תודעה ציונית עמוקה, אותה ספגה מהוריה. היא בלטה באופיה המיוחד, לב הזהב שלה, חיוכה הרחב והמאיר. יופיה, רצינותה, צניעותה ומקצועיותה לצד האופטימיות, האכפתיות והחברתיות שלה זיכו אותה בשם החיבה "פרח". שי היתה לוחמת גיבורה עם תעוזה ואהבת ישראל. הותירה אחריה הורים ושלושה אחים.

שיר היתה ילדה מוכשרת שהצטיינה בכל דבר שנגעה בו, אם זה בלימודים ואח"כ בצבא.
היא אהבה את השירות בצבא וגם את התפקיד שלה.
היא היתה ילדה אהובה שתמיד מוקפת בחברים.

שלו סיים לימודיו בשנת תשפא במגמת פיסיקה וניהול השיווק.
שלו היה תלמיד טוב נער חייכן ונעים הליכות.
מקובל מאוד בין חבריו, חרוץ, כריזמטי וסוחף -"המסמר בכל אירוע".
היה בעל חיוך כובש, אהב מוזיקה וכדורגל. הוא שיחק בקבוצת הכדורגל של צור שלום במשך הרבה שנים
שלו התגייס לגדוד 51 בעקבות אביו, ששירת בחטיבה גם הוא - ולא עזב אותה מאז.

שמעון אלרועי היה נער יפה עיניים, בעל חיוך שובה לב וטהור. מלח הארץ. שמעון הוא בנו של רפי, ראש העיר לשעבר של עיריית בית שאן. לשמעון הייתה נפש של יוצר - הוא ניגן על מגוון כלי נגינה, ערך סרטונים וגם עסק בעיצוב גרפי.

שני היתה נערה מלאת שמחת חיים, בעלת לב ענק, אהובה, חברותית, נחושה, אסטרטיבית, ממוקדת מטרה.
שני היתה תלמידת מגמת תיאטרון בביה"ס ובלטה בכשרונה.
בסיום השנה ריגשה את כל חבריה, בני משפחתה ואת הצוות החינוכי במונולוג דרמטי יוצא דופן שהותיר את כולם ללא מילים.

תובל היה סמל לשלמות ערכית.
יפה תואר ואהוב, בעל ענווה וצניעות מיוחדים. כזה שמעולם לא רדף אחרי כבוד- אך הכבוד רדף אחריו- היה אחד משבעים כוכבי הרשת באורט אשר צוינו לשבח על התנדבותם.
תובל היה בעל נתינה ללא גבול, התנדב במגן דוד אדום, משצ"ים, פשצ"ים, היה מסור להוריו ולאחיו, טיפל במסירות גם בכלביו ותמיד הושיט עזרה לכל פונה.
מעולם לא הייתה בקשה שנשארה תלויה באוויר- תובל תמיד נענה והתנדב גם למשימות שלא נתבקש.
תובל, אחיינה של אביגיל עוז, מנהלת אורט לילנטל רמלה, היה בוגר תכנית הטייסת, ובין כישרונותיו הרבים הפליא לנגן על גיטרה.

בוגר מחזור 2021, במגמת צילום.
תומר גדל ביישוב אזור והיה מדריך אהוב בצופים, מצטיין ראש מועצת אזור על הישגיו ותרומתו לקהילה.
לתומר היתה נפש רגישה, מלאה בהומור, נחישות, תבונה ונדיבות.