פרידה מזהרה ביוני 1948 הגיעה זהרה לחיפה כטייסת מוסמכת, ומיד נכנסה לחיל האוויר. בימים אלה הייתה ירושלים מנותקת מיתר חלקי .הארץ. לטרון נשארה בידי האויב ו"דרך בורמה" טרם הותקנה הותקן שדה תעופה פרימיטיבי וקטן ליד שכונת רחביה, שרק אווירונים קטנים ("פרימוסים" קראו להם) יכלו לחנות בו. אווירונים אלה שימשו להעברת דואר חשוב מירושלים לתל אביב. מספר :הטייסים היה מועט ועליהם הוטלו תפקידים קשים ואחראיים להחזיק קשר עם הנגב, עם ירושלים הנצורה ועם כל הנקודות .המבודדות שלא הייתה גישה אחרת אליהן אלא באוויר זהרה קיבלה כמה ימי חופשה והגיעה לירושלים. היה זה בהפוגה הראשונה וירושלים עוד טרם נשמה לרווחה אחרי ימי ההפגזה והמצור, בניינים הרוסים, תנועה מועטת ברחובות, חוסר מזון ומים אך רוח איתנה. היא נמנעה מלאכול פת מיותרת פן תפגע במנת המזון המצומצמת שלנו. את הביקור הראשון שלה, אחרי שביקרה בבית, עשתה בבית אבי שמואל. לאור הנר (העיר הייתה .שרויה בלי חשמל) הם שוחחו על הוצאת הספר של שמוליק חמישה ימים הייתה בבית, האווירון שצריך היה לבוא ביום שני כדי לקחתה לתל אביב לא הגיע משום מה, והיא הלכה וסידרה אפשרות נסיעה במכונית צבאית. למחרת בבוקר, בהיותה עוד במיטה, הגיעה האווירון לקחתה. היא נפרדה מאמה, ואני ליוויתיה .לשדה התעופה כעבור זמן קצר הביאוה לחדר המתים של "ביקור חולים" בלי רוח .חיים מה היו מחשבותיה ברגעים האחרונים כשהתרוממה באוויר .משדה התעופה הקטן בירושלים? היה זה סודה שלקחה לקברה חושבני שאם היה לה רגע אחד לחשוב לפני מותה היא בטח חשבה: 'שמוליק! אני באה אליך. לשווא חיכיתי לך 15 חודשים ולא באת. טסתי במרומי האוויר בתקווה לפגוש אותך אי שם, ולא פגשתיך, עכשיו אני באה אליך, שמוליק! סוף סוף התגשם חלומנו .ואנו שוב יחד. שום כוח בעולם לא יפרידנו לעולמים' .תמה פרשה: שמואל הלך וזהרה הלכה אחריו ...לו יכולנו להאמין בהשארת נפש... הלוואי ויכולנו לחשוב כך המשפחה ילדות ונעורים בפלמ"ח זהרה ושמוליק שמוליק נהרג בלעדיו בקורס טיס פרידה מזהרה