במשך שנים מתקשרים למשפחתה של זהרה לביטוב הן בני
נוער
מכל רחבי הארץ והן מורות. כל אלה מבקשים לשמוע פרטים
נוספים על מה שקראו בספרה של דבורה עומר "לאהוב עד
מוות". בני המשפחה מוזמנים לבוא לכיתות ולספר על זהרה
ושמוליק. פניות דומות הגיעו בעקבות ההצגה של תאטרון הילדים
והנוער "זהרה של שמוליק". בתי ספר רבים העלו קטעים
מהמחזה במסיבות מחזור בסוף שנת הלימודים. תלמידים בחרו
לעשות עבודה אישית על דמותם של זהרה ושמוליק ובעיקר על
פרשת אהבתם, או כפי שזה מכונה במערכת החינוך "נושא
אישי". גם מסיבה זו פונים למשפחה. בני נוער שזוכים
להגיע
לספר המקורי, המצוי בספריות מעטות בארץ, קוראים ונפעמים
ואחר כך יוצרים קשר עם המשפחה. פעמים רבות כשאנחנו
מזדהים ואומרים "אני אח של זהרה", או "אני
בת דודה של
זהרה" אנחנו זוכים לתגובה נרגשת.
על אף שהרבה ערכים מתקופת הקמת המדינה התמוססו
במהלך השנים והיסטוריונים חדשים למיניהם אפילו קראו עליהם
תגר - מה שאותנו הכי מרגש הוא שדמותם של השניים הללו, על
כל מה שהם מייצגים, נשארת רעננה ומדברת אל לבבות רבים כל
כך באורח בלתי אמצעי.
על כל העובדות הללו דיברנו במפגשים השנתיים לזכר זהרה
שאנו מקיימים מאז שנת החמישים לנפילתה, מפגשים שאליהם
הוזמנו בני נוער ומורות שסיפרו על יחסם לדמות. מכולם שמענו
תלונה אחת: מדוע אי אפשר לקרוא את הספר במקור. ככל
שחולפות השנים אנחנו מרגישים שמוטלת עלינו החובה לשמר
את הזכר הזה.
סיבה נוספת
שמדרבנת אותנו לשמר את החומר ולהעמיד אותו
לרשות הכלל הוא גילוי מופלא של בני משפחה נוספים של זהרה,
קרובי משפחת אביה שלא ידענו על הימצאם והם הגיעו לכאן
אחרי שנפתחו שעריה של ברית המועצות עם קריסת המשטר
הקומוניסטי. אנו רואים לנו כחובה לדאוג לכך שגם הם וגם
ילדיהם
יוכלו להמשיך בגאווה את המורשת המשפחתית, שבמקרה של
זהרה ושמוליק היא גם המורשת הלאומית.
חשבנו לחדש
את הוצאת הספר בדפוס, אבל כיוון שהדבר כרוך
בשיקולים כלכליים ובהשקעות כספיות הדברים מסתבכים
ומשתהים. הגינו את הרעיון להעלות את הספר על אתר באינטרנט
כך שכל אחד יוכל להגיע אליו ללא כל מגבלה כספית. התחלנו
לחפש אתרים שיש בהם איזכור זה או אחר לזהרה. היו אתרים
שהגענו אליהם לגמרי באקראי והתפלאנו למצוא בהם איזכור
כזה. כך קרה גם עם האתר הזה, שרק במקרה גילינו בו
התייחסות לזהרה. משם החל להתפתח הקשר, כשהדס, מנהלת
האתר, מדרבנת ומשכנעת אותנו להעלות את הספר באתר שלה.
עמוס לביטוב, אחיה של זהרה, ניאות לוותר על זכויותיו בספר
לשם
פרסומו ברבים והעמיד לרשות האתר צילומים נוספים שלא
פורסמו בספר. תמר מטלון, בת הדודה הבכורה לקחה עליה
לאתר בספר את הקטעים שידברו גם היום ללב הקורא הצעיר
והצעיר פחות, להקליד אותם, להוסיף הערות שוליים על אותם
איזכורים שעשויים להיות בלתי מובנים לקורא בן זמננו, לסרוק
את
הצילומים מהספר, וכן לסרוק צילומים משפחתיים נוספים שלא
פורסמו בו. בת הדודה הצעירה יותר, יעל אולמר, שהכירה את
זהרה הרבה פחות, הגיהה את ההקלדה, הוסיפה הערות,
ובעבודת צוות משומנת היטב הסכמנו לגבי צורת ההצגה של
החומר באתר והערנו לגבי מה שהיה טעון לדעתנו שיפור. את
חלקם הרב של אנשי האתר במוצר הסופי ניתן לראות בהקלקה
על "קרדיטים" בשולי דף הפתיחה.
עבודה רבה
עוד לפנינו. אי אפשר להעלות ספר בן חמש מאות
עמודים בין לילה. בהדרגה נוסיף פרק אחר פרק, וחזקה על
אנשיו
הנאמנים של האתר שלא ישקטו עד שאחרון העמודים יהיה זמין
לכול.
אנחנו מתירים בזה לכל מי שחפץ להשתמש בטקסט או בצילומים
לצורכי עיון, לימוד, או מחקר, כל אלה שלא למטרות רווח,
תוך ציון
המקור שממנו החומר נלקח. כל שימוש בחומר למטרה
אחרת חייב לקבל הן את רשות המשפחה והן את רשות מנהלת
האתר.
אנחנו תקווה שהמאמץ לא יהיה לשווא, דבר קיומו של האתר
הזה
ייוודע לחוגים רחבים ככל שניתן, ובני נוער ילכו לאורן
של דמויות
המופת הללו עוד דורות רבים.
עמוס
לביטוב
תמר
מטלון
יעל
אולמר
|
