|
|
|
בפלמ"ח
|
|
|
חפצי בה קורס הפועל למדריכי נוער
קיבוץ ד' (דואר חדרה)
7.5.1946
לשמואל שלום
רב!
השעה כעת היא 2.30 אחר חצות, ואני יושבת יחידה באוהל שיש
לו גג בלבד ושהוא מתעופף ומתנפנף לכל משב רוח קל. בחוץ משתוללת
רוח איומה, ולפרקים גם קצת מטפטף ועלי לשבת ולשמור כאן את
שנת המחנה הנָם, ולכן החלטתי לנצל את ישיבתי כאן לכתיבה.
כאן נכנסו החיים למסלול קבוע והם שוטפים, או, ביתר דיוק,
זוחלים. אנשים יצאו מכאן, במקום ספורטאים, בעלי חשבון: מחשבים
כמה ימים וכמה שעות כבר עברו וכמה עוד נשארו. כ. כבר עולה
כאן על כולם: ראשית, סידר לו על יריעת האוהל לוח, בו הוא
חורת מדי יום ביומו קו, ונוסף לזה הוא מחשב חישובים אסטרונומיים:
כמה שריקות עליו עוד לשמוע כאן (כ-26 שריקות ביום), כמה
ארוחות עליו עוד לאכול כאן וכו'.
איני יודעת משום מה, אך שרויה על המחנה הזה איזה מין רוח
לירית ביותר. לרוב האנשים יש "מצב רוח". כל אחד
מהלך כאן וליבו מטייל לו הרחק, הרחק אי שם. ואווירה זו משפיעה
על כל המחנה ועל מסגרת החיים בו.
בכלל, יש כאן צורך להסתגל ולהתגבר, להסתגל לתנאים, שהם כאן
קשים ביותר: חוסר מים, לכלוך מבהיל, זבובים, ומעל לכל -
חול. ונוסף לכל המעלות האלה היו לנו שני ימי גשם שוטף, ואז
חיינו בכלל כלהקת פליטים. רטובים, מלוכלכים, "אין מקום
שנוכל בו את ראשנו לשים", כי אין אף בניין במחנה,
רק אוהלים, ברובם בעלי יריעה אחת. ולהתגבר צריך כאן על רגשות
רבים ושונים. על עייפות, על בטלנות, לפעמים קצת על פחד ובעיקר
על מצב הרוח, שלך ושל אחרים.
אבל אחרי הכל די טוב, או שיהיה עוד טוב. נצא מכאן וודאי
ברזל ועֶשת. כל אחד מהלך כאן, זה עם ראש שמוּט, זה עם רגל
פצועה, וזה עם כתף נקועה, ואחד עם צלע שבורה, ואחד הגדיל
כאן לעשות מכולם: זעזוע מוח קל. לא אֶמנה כאן את המַדוִוים
והמיחושים שנתברכנו בהם, אבל כל הבריאים מהלכים כקפיצים
מתמתחים ומתכווצים מכאבי שרירים.
בשבתות שהיו כאן ירדנו לחדרה והיינו בשני סרטים די עלובים,
אבל עצם הירידה (אכילת שוקולד, ששקולה כנגד כל הסרט העלוב)
מוסיפה עניין לשבת, זהו בערך מה שנעשה כאן.
- - - שמחתי לקבל ממך קצת ידיעות על המתרחש בעין חרוד, כי
אחרי הכל מתקשרים למקום ולאנשים במידה שקשה לתארה, בשעה
שאת נמצאת במקום אחר.
רואה אני שבאמת מרגיש אתה את עצמך כבר על הסף, - נקווה שרגליך
תהיינה די ארוכות
כדי לעברו. ואילו מה ששייך לקרע בנפש, הרי זה ברור ומובן:
נדמה לי שאין למצוא שני ניגודים ומעבר חריף יותר מאשר בין
הצריף בעין חרוד לאיזה חדר סטודנט באנגליה.
- - - אני מקווה שמכתבי יפגשך עוד בעין חרוד, ייתכן מאד
שנבוא לקבל זריקות נגד טיפוס ביום ראשון. החובשת כאן הודיעה
שזה הכרחי. מובן שהפעם איני מתנגדת כל עיקר לזריקה.
אם נבוא ואם לא, החלטתי לשלוח לך את המכתב שנכתב, כפי שכתבתי
בראשו, בשעה כזו שאם תרגיש משהו לא בסדר - תתלה את הקולר
בזה שאני קצת רוצה לישון.
- - - מה עם "שירת ברנדט"?האם גמרת אותו? בעצם
זוהי שאלה למותר, כי ברור לי שגמרת אותו. אם נהיה בעין חרוד
ביום ראשון, הייתי רוצה לקבל את הספר. ואם לאו - אני מקווה
שתעמוד בדיבורך ותשלח אותו בהזדמנות ראשונה.
חומר לקריאה דווקא יש לי כאן. יש פה חומר מגוון מאד של ספרים,
כי רוב האנשים הביאו משהו, ועל פי רוב אפייני להם. זמן לקריאה
יש כאן בלי סוף ויש גם רצון להפעיל את הצד הזה של ה"הגוף".
יום אחרי שבאנו הנה נשלחנו הביתה להביא כילות ובגדי ים.
כשחזרתי ראיתי בחלון בתחנה המרכזית את "החטא ועונשו"
ואיני יודעת משום מה - קניתיו באותו רגע. בלי לחשוב ובלי
לשקול, קניתי ורצתי לאוטו. בינתיים אני די שמחה שלקחתיו
הנה. אני קוראת אותו שנית, ובהתלהבות גדלה והולכת.
- - - אסיים, כי גם שעת שמירתי מגיעה לקיצה. אתה וודאי כבר
ישן שנת ישרים, אך כיוון שהולכת אני לישון -
ליל מנוחה ושלום רב
זהרה.
|
|
|
|
